ת"א 47921-12-16 חרחש נ' המחלקה לפיקוח עירוני

מבוא 

1. בפני בקשה דחופה למתן צווי מניעה וצווי עשה זמניים, המורה למשיבה, עיריית ירושלים (להלן-"העירייה"), להימנע משינוי הסטטוס קוו הקיים ביום 17.12.16, במגרש שהינו חלק ממקרקעין הידועים כחלקה 20 בגוש הסדר ירדני 7, המצויה סמוך לשדרות חיים בר לב בירושלים (להלן- "המגרש"), ולהימנע מהפרעת חזקתו של המבקש במגרש המשמש את המבקש כמגרש לתיווך ושיווק רכב; להשיב את המגרש לאלתר לידי המבקש, ולהחזיר לידי המבקש שני רכבים שנתפסו על ידי העירייה.

2. עולה מראיות ומטיעוני הצדדים כי ביום 17.12.16, בשעות הבוקר המוקדמות (סמוך לשעה 03:00), ביצעה העירייה צו סגירה לעסק שאותו מנהל המבקש במגרש. במהלך סגירת העסק נהרס חיפוי האספלט במגרש, נהרס באופן חלקי גם אולם התצוגה שהיה במקום, הרכבים פונו ושניים מהם נתפסו בידי העירייה. לטענת העיריה בוצע הצו מכוח פסק דין שניתן ביום 5.6.11 על ידי כב' השופטת ש' לארי בבלי (להלן- "פסק הדין"), בגין עיסוק ללא רישיון בעסק הטעון רישיון, עבירה לפי סעיפים 4 ו- 14 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח- 1968.

3. בד בבד עם הגשת הבקשה לסעד זמני הוגשה תביעה למתן צו מניעה קבוע. בכתב התביעה ביאר המבקש כי הוא קיבל את החזקה במגרש מאחיו שרכש את המגרש כפי הנראה ביום 18.3.09 (בסעיף 4 לכתב התביעה מופיע שיבוש בתאריכים). התובע פירט בכתב התביעה שורה של פעולות שבהן נוקטות לטענתו הרשויות על מנת לסלק את ידו שלא כדין מהמגרש, כגון תביעת פינוי שהגיש מנהל מקרקעי ישראל בתיק 14675-07-10, אשר נמחקה לבקשת המנהל לאחר הגשת כתב ההגנה מטעם המבקש; צו איסור שימוש אשר נדון בתיק בית משפט לעניינים מקומיים 5409/09, וכיוצ"ב.

4. הסעד אשר התבקש בכתב התביעה היה "מתן צו מניעה קבוע המופנה אל הנתבעת ואל כל אחר מטעמה או מכוחה והאוסר עליהם להיכנס למגרש התובע ו/או להסיג את גבולו וכן להימנע להפריע לתובע או לכל אחר מטעמו לממש זכויותיו במגרש ולהורות לנתבעת להשיב לאלתר את שתי המכוניות לידיו של התובע".

5. אקדים ואציין כי לאחר שמיעת הצדדים מצאתי שיש לדחות את מרבית הבקשה, ולקבלה רק ככל שהיא מתייחסת להשבת הרכבים.

   טענות הצדדים בבקשה לסעד זמני

   טענות המבקש

6. לטענת המבקש פעלה העירייה שלא כדין ובניגוד לחוק, בשל כל אחד מאלה:

   1. פסק הדין ניתן נגד נאשם בשם אבו טעאה פייסל, בגין עסק שניהל בעבר במקום שונה מהעסק שניהל המבקש במגרש, ולא נגד המבקש. ממילא ניתן בפסק הדין צו סגירה לא למבקש או לעסק שאותו הוא מנהל, אלא לאדם אחר. הודגש כי נגד המבקש לא הוגש כתב אישום, אף לא נשלחה לו אזהרה על כוונת העירייה לפעול לסגירת העסק שאותו הוא מנהל;