ת"א 47829-07-14 נבאל ואח' נ' אשהב ואח'

תובעים 3-1 הם אחים, ותובעים 5-4 הם בני דודם (ואחים אף הם). במסגרת התובענה שלפניי, עתרו התובעים לפנות את הנתבעים מחנות בשטח של כ-20 מ"ר המצויה בקומת הקרקע ברחוב אלמסעודי 5 בירושלים (להלן: החנות), וכן ליתן צו המורה להם להשיב המצב בחנות לקדמותו טרם עבודות שונות שלפי הטענה ביצעו הנתבעים בחנות.

נתבע 2 לא הגיש כתב הגנה, ונקבע כי התובעים זכאים לכך שיינתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה (החלטה מיום 17.11.14). ניתן בזה, אפוא, פסק דין המקבל את התובענה כלפי נתבע 2 בהעדר הגנה, ומורה לו לפנות את החנות (ובאשר להשבת המצב בחנות לקדמותו יחול האמור ביחס לנתבע 1, להלן).

באשר לנתבע 1 (להלן: הנתבע), הרי שבינו לבין התובעים התגלעו שורה של מחלוקות. בין היתר נחלקו הצדדים בשאלה האם התובעים זכאים להגיש את התובענה, נוכח העובדה שתובענה קודמת לפינוי הנתבע שהגישה אחות תובעים 5-4 נדחתה, ונוכח העמדה שהובעה באותה תובענה לגבי זהות בעלי הזכויות בחנות. עוד נחלקו הצדדים האם לנתבע מעמד של דייר מוגן נגזר בחנות, וזאת מכוח אביו (שאין מחלוקת כי היה דייר מוגן בחנות). כמו כן נחלקו הצדדים האם קמה עילה כלשהי לפנות את הנתבע מן החנות, ובין היתר בגין נטישתה, השכרתה לאחרים, ביצוע שינויים במבנה שלה, ואי תשלום מלוא דמי השכירות לתובעים.

מטעם התובעים העידו תובע 1, אח נוסף של תובעים 3-1, וכן בנה של מי שהגישה את התובענה הקודמת נגד הנתבע. מטעם הנתבע העיד הוא עצמו.

בתום הדיון הגיעו הצדדים להסכמה, שעיקריה הם אלה: בית המשפט יקבע, על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 ובדרך של פשרה, סכום בשקלים שיהיה על התובעים לשלם לנתבע בתוך 90 יום, במתחם הסכומים שבין 0 ל-50,000 דולר. אם ישולם הסכום, באופן שנקבע בהסכמה, יפנה הנתבע את החנות בתוך 30 ימים כמפורט בהסכמה, ובכך תמוצינה טענותיו לזכויות בחנות. אם לא ישולם הסכום במועד, התובענה תידחה, הנתבע ייחשב דייר מוגן נגזר בחנות מכוח אביו, ולתובעים לא תעמודנה טענות לפינוי הנתבע מן החנות בגין אירועים שקדמו למועד ההסכמה. עוד הוסכם כי הסכומים שהפקיד הנתבע בבנק הדואר על חשבון דמי השכירות יועברו לתובעים, וכי בית המשפט יוכל לפסוק שכר טרחה והוצאות לפי שיקול דעתו.

להסכמה זו, כנוסחה בעמוד 28 לפרוטוקול שורות 22-3 (שהוא המחייב), ניתן בזה תוקף של פסק דין כחלק בלתי נפרד מפסק הדין שכאן.

מכוח ההסכמה, אני מורה כי הסכום שיהיה על התובעים לשלם לנתבע יעמוד על 72,000 ₪, והוא ישולם עד ליום 14.1.2018.

בקביעת גובה הסכום התייחסתי, בין היתר, לעניינים הבאים:

הטענות ההדדיות בנוגע לזכותם של התובעים להגיש את התובענה שכאן, נוכח ההליך הקודם שהוגש נגד הנתבע (תוך מתן משקל גם לעמדתו של הנתבע עצמו באותו הליך, וכן לכך שהתובעים לא היו בעלי דין בהליך הקודם וחלקם גם לא היו מעורבים בו כמייפי כוח או כעדים);

הטענות ההדדיות בשאלת מעמדו של הנתבע כדייר מוגן נגזר, בראי סעיפים 23 ו-26 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] התשל"ב-1972, הפירוש שניתן לסעיפים אלה בפסיקה, והעובדות שנתבררו לכאורה בהליך (לרבות לעניין מהות העסקים המופעלים בחנות והקשר בינם לבין העסק שהופעל בחיי אביו של הנתבע, ולעניין טענות הצדדים בנוגע לשאלה האם הנתבע השכיר את החנות לאחרים);