ת"א 4782-06-14 מסרוואה נ' קנפלר

לפני בקשה למחיקת כתב ההגנה מטעם הנתבע מהטעם שלא צורף לכתב ההגנה מטעמו, תצהיר על ידו.

1.בקצירת האומר, התביעה בפני הינה תביעה לאכיפת פסק חוץ. לתמיכה בטענות המפורטות בכתב ההגנה אשר הוגש על ידי המשיב, צורף על ידי המשיב תצהיר בנו.

2. לטענת המבקש, בהתאם לדין על המשיב לצרף תצהירו הוא לתגובתו ומשצירף תצהיר אדם אחר, הרי שתגובתו אינה נתמכת כדין ומשכך, דינה להימחק.

3. המשיב מנגד טוען כי אין כל חובה בצירוף תצהיר אישי של המשיב לתגובתו וכי די בצירוף תצהיר בתמיכה לעובדות נשוא התגובה. עוד טוען המשיב כי ממילא, החלק הארי בתגובה נסב על טענות סף אשר בהתאם להן, התביעה והתצהיר אשר הוגש בתמיכה לה, אינם עונים על דרישות הדין באשר אין בהן תמיכה הנדרשת בהתאם לתקנה 354 לתקנות סדר הדין האזרחי.

4. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לבקשה ובתשובה לה, הנני מוצאת כי דין הבקשה להידחות.

5.הבקשה מושתתת על קביעת תקנה 356 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, (לעיל ולהלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") הקובעת:

"(א) רצה המשיב להתנגד לבקשה, יגיש לבית המשפט תשובה לבקשה תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצא לו העתק הבקשה או תוך זמן ארוך מזה שקבע בית המשפט או הרשם.

(ב) משיב הכופר בקיומו של אחד התנאים הנקובים בסעיף 3 לחוק, יצרף לתשובתו תצהיר על כך.

(ג) לא הגיש המשיב תשובה כאמור לא יורשה להתנגד לבקשה."

6. בגדרו של הדיון בבקשה, הנני נדרשת לפרשנות התקנה, פרשנות הנסמכת בראש ובראשונה על לשונה של התקנה וכן, על השוואתה לתקנות אחרות באותו קובץ חקיקה.

עיון בתקנה מעלה כי אין במסגרתה כל קביעה ובהתאם לה התצהיר אשר יש לצרף בתמיכה לתגובה הינו תצהיר בעל הדין דווקא, אלא שהתקנה נוקטת בקביעה כי יש לצרף "תצהיר על כך" ותו לא.