ת"א 47788-12-13 רוסטוביץ נ' גרמן ואח'

בפני בקשה מטעם הנתבעים לסילוק התביעה על הסף, מחמת העדר סמכות עניינית.

טענות הנתבעת- המבקשת:

1.התובע תוקף החלטת רופא שלא אישר לו שימוש בקנביס. המדובר בהחלטה מנהלית שניתנה בהתאם לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) התשל"ג-1973 ולנוהל 106, אשר המקום לתקוף אותם הוא בבג"צ, וזאת לאחר מיצוי ההליך המנהלי והגשת ערר לוועדת הערר.

2.כמו כן, מבקש התובע לתקוף את חוקיותו של הנוהל ואת סבירותו- עניין אשר אף הוא מצוי בסמכותו הייחודית של בג"צ.

3.הסעד הכספי המבוקש (בגין עילה נזיקית) אינו יכול להקנות לבית משפט זה את הסמכות לדון בתובענה זו. הסעדים העיקריים בתביעה הם הצהרתיים.

טענות התובע- המשיב:

4.המבחן לקביעת הסמכות העניינית בתחום האזרחי הוא מבחן הסעד.

5.יישומו של מבחן הסעד מוביל למסקנה, כי התביעה דנן הינה בסמכותו של בית משפט השלום, וזאת מאחר ומדובר בסעד כספי שאינו בסמכותו של בית המשפט המחוזי, בג"ץ או בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.

6.כמו כן, הסעדים שביקש התובע מצריכים בירור עובדתי.

7.אם יוכח כי מדובר במנהג, אזי עסקינן בהפרת דין היוצרת עוולה בנזיקין.

דיון והכרעה

8.לאחר ששקלתי טענות הצדדים אני סבור כי דין הבקשה להתקבל.

9.הסמכות לקיים ביקורת שיפוטית על פעולות שלטוניות מצויה בהוראת חוק חרותה.

סעיף 15(ד)(2) לחוק יסוד: השפיטה, מורה כדלקמן:

"מבלי לפגוע בכלליות ההוראות שבסעיף קטן (ג), מוסמך בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק –

לתת צווים לרשויות המדינה, לרשויות מקומיות, לפקידיהן ולגופים ולאנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין, לעשות מעשה או להימנע מעשות מעשה במילוי תפקידיהם כדין, ואם נבחרו או נתמנו שלא כדין - להימנע מלפעול; "