ת"א 47731-07-13 א' א' נ' פרץ ואח'

התביעה נדחית.

פוטר התובעת מתשלום יתרת האגרה.

לשאלת ההוצאות:

1.בעל דין אשר זכה בדין זכאי דרך כלל כי הוצאותיו תפסקנה ואכן זהו הכלל ולשם כך אף נועדה שומת הוצאות כאמור בפרק ל"ד לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות).

2.התקנות אף מביאות כדוגמא שיקולים שיכול בית המשפט לשקול עת הוא בא לשום את הוצאות הצד העותר להוצאות, ובהם הארכת הדיון שלא לצורך או בדרך בו ניהל הצד את ההליך.

3.אין המדובר ברשימה סגורה ולפני בית המשפט יכולים לבוא שיקולים מסוגים שונים העשויים להשפיע על גובה ההוצאות שתפסקנה.

לדידי, במקרם מסוימים כאשר תביעה מסוג זה נדחית בפסק דין מנומק, גובה ההוצאות הנפסקות לטובת הנתבע יכול ויישקף גם מגמה הרתעתית, בעיקר כאשר מדובר בנתבע שהינו גוף ציבורי או ממשלתי.

4.בבג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ ואח' נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה והמסחר ואח', תק-על 2005(2), 4087 ,עמ' 4097, אמר כב' הרשם י. מרזל בנושא זה: "ניסיון לקבוע מסמרות בעניין זה לא יצלח, נוכח ריבוי המקרים והנסיבות שניתן להעלות על הדעת כמו גם אלו שמציאות החיים צופנת לה בחיק העתיד". אחד משיקולים רבים אלו הוא השיקול האנושי "לפנים משורת הדין", כשם שאומר השופט רובינשטיין בפס"ד כץ דלעיל:

"לא אחת יארע שבתי המשפט, לרבות בית משפט זה, מחליטים שלא לפסוק הוצאות בשל נסיבותיהם הספציפיות של תיקים שלפניהם, לא רק כאשר התוצאה אינה חד משמעית לכיוון אחד, אלא גם בשל נסיבות הכרוכות בצדדים, ופעמים שכך גם לפנים משורת הדין (הדגשה אינו במקור ש.מ.מ.)".

כך נהג גם בית המשפט בע"א 3186/98 מזרחי בת אל נ' קופת חולים לעובדים לאומיים, פ"ד נו(1), 924, עמ' 929-930, שעוסק בסיטואציה דומה: