ת"א 47641-02-16 זגל נ' "גאון משכנתאות" - א.ג.ש. ייעוץ פיננסי בע"מ ח.פ.515185007 ואח'

בפניי בקשה למתן צו מניעה זמני, במעמד צד אחד, המונע ממשיבות מס' 2-3 (להלן: "חברות האשראי") להעביר למשיבה מס' 1 (להלן: "המשיבה") סכומי כסף עד למתן החלטה בתובענה שהגישה המבקשת נגד המשיבות. מדובר בתובענה למתן סעד הצהרתי.

על פי הנטען בבקשה, למבקשת משכנתה בבנק לאומי למשכנתאות. בין המבקשת לבין המשיבה נכרת חוזה שלפיו תספק המשיבה למבקשת שירותים של מציאת תמהיל אופטימלי לתשלום המשכנתה, לצורך חסכון בתשלומי המשכנתה שלה, תמורת תשלום סך של 10,620 ₪. המבקשת שילמה למשיבה את הסכום בכרטיסי אשראי של חברות האשראי. החיוב אמור להתבצע ביום 1.3.16. המשיבה הפרה את החוזה, והמבקשת הודיעה לה על ביטולו. על כן מבקשת המבקשת לעכב את ביצוע התשלומים עד למתן פסק הדין בתביעתה.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, נחה דעתי כי דינה להידחות.

אחד השיקולים המרכזיים בהחלטה אם להעתר לבקשה לסעד זמני אם לאו הוא אם נוטה מאזן הנוחות לטובת המבקש. על כן נקבע בפסיקה כי כאשר הנזק שייגרם למבקש כתוצאה מאי מתן הסעד הזמני הינו נזק שניתן לפצות עליו בכסף, מהווה הדבר שיקול שלא ליתן סעד, ראה למשל: רע"א 8553/07 ג'מאל כתאני נ' עודד שכטר ואח' (27.2.08) בפסקה 11 להחלטה. באותו עניין נקבע כי אפילו כאשר אי מתן סעד זמני מוביל לפינויו של שוכר נכס מקרקעין, המנהל בו עסק, מהנכס, ולהפסקת פעילות העסק, אין מדובר בנזק בלתי הפיך, אלא בנזק כספי הניתן לפיצוי. במקרה זה הנזק שעשוי להיגרם מאי מתן הסעד הוא נזק כספי בסכום לא גבוה. הדבר מהווה שיקול כבד משקל שלא להעתר לבקשה.

לכך מצטרפת העובדה כי התביעה הוגשה, אומנם, כתביעה לסעד הצהרתי גם נגד חברות האשראי, ואולם כידוע בית המשפט לא ייתן סעד הצהרתי במקרה שבו לתובע סעד אופרטיבי אחר. במקרה זה מדובר בתביעה חוזית, שהצדדים לה הם המבקשת והמשיבה בלבד, ונראה כי הגשתה כתביעה לסעד הצהרתי נועדה אך ורק לצורך צירופן של חברות האשראי, לצורך הבקשה לסעד זמני. לפיכך נראה שיהיה על המבקשת לתקן תביעתה בהתאם.

מטעמים אלה אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, י"ג אדר א' תשע"ו, 22 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.