ת"א 4764-11-16 כ.ת.ר מהנדסים לבניין ופיתוח בע"מ נ' חיון ואח'

במסגרת ההליך הגישו הצדדים שלל בקשות בעניינים מקדמיים.

להלן הכרעתי לגביהן.

בקשת הנתבעים 1-3 (להלן – הנתבעים) להפקדת ערובה:

1.הנתבעים עותרים לחיוב התובעת בערובה מכוח סעיף 353א' לחוק החברות, תשנ"ט – 1999. הנתבעים טוענים כי לפי הרישום ברשם החברות כל נכסיה של התובעת משועבדים לבנק וכן מצביעים הם על הרשעת התובעת ובעלי משרה בה בהליך פלילי וקניסתם בקנסות. עוד טוענים הנתבעים כי עילת התביעה הינה רעועה. התובעת, מנגד, טוענת כי מצבה הכלכלי איתן וכי לא צפוי כל קושי מבחינתה בנשיאה בהוצאות משפט ככל שתחויב בהן בתום ההליך. כן מציינת התובעת כי הקנסות שהוטלו בהליך הפלילי שעסק בנושא איכות הסביבה, שולמו. לעניין סיכויי התביעה טוענת התובעת כי הם טובים.

2.לאחר עיון בטיעוני הצדדים אני רואה לקבל את הבקשה.

3.התובעת היא חברה בע"מ. בנסיבות אלה חל סעיף 353א לחוק החברות, הקובע כדלקמן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה כדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". 

השיקולים שעל בית המשפט לשקול במסגרת הפעלת שיקול דעתו לפי סעיף 353א לחוק החברות, סוכמו ברע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלתו בע"מ (2011) (לא פורסם), כדלקמן:

"...סוגיית חיובה של חברה-תובעת בהפקת ערובה נבחנת בשלושה רבדים;

ראשית, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה.

שנית, יש לבחון אם נסיבות העניין מצדיקות את חיובה של החברה בהפקדת ערובה, וההנחה היא כי לגבי חברות החיוב בהפקת ערובה הוא הכלל והפטור הוא החריג;