ת"א 47639-10-13 מור ואח' נ' גינדי החזקות ייזום 2009 בע"מ

לפני בקשת תובעים 3-4 ( להלן: "המבקשים" ) לחייב את הנתבעת ( להלן: "המשיבה" ) להשיב כראוי על שאלה 10 בשאלון. לטענתם, שלחו ביום 24.3.14 שאלון שכולל שאלה במסגרתה התבקשה המשיבה לפרט מהו האילוץ שהביא להקמת חומת בטון, והימנעות המשיבה ממתן מענה לשאלה 10 נעשה על אף שבמסגרת המענה על שאלה 8 בשאלון, השיבה המשיבה כי ההחלטה להקים חומת בטון נעשתה בהתאם לשיקול דעתה ובין היתר כפועל יוצא מהוראות הדין והחובות התכנוניות. לכן עליה לפרט מהו האילוץ, מי התנה את מתן היתר הבניה ו/או הקמת הבניין בהקמת חומת בטון ( כולל הפניה לכל הנחייה ו/או החלטה של כל רשות תכנון שנתנה בקשר לכך ) ו/או עליה להבהיר ולפרט מהי "הוראת הדין" ו/או "החובה התכנונית" שהטילה עליה לבנות את חומת הבטון.

לטענת המבקשים , כיוון שנטל הבאת הראיות מוטל עליהם תחילה , הרי שהטענה שמדובר באילוץ מצריכה את המבקשים לדעת את יסודותיה מראש , על מנת שיוכלו להתמודד עמה ולהציג ראיות מתאימות.

המשיבה בתגובתה עותרת לדחיית הבקשה , שכן לשיטתה בקשה זו נדונה והוכרעה זה מכבר על ידי בית המשפט בהחלטתו מיום 16.7.14 לאחר ששמע את טיעוני הצדדים. המשיבה מפנה להחלטת בית משפט מיום 16.7.14 במסגרתה קבע בית המשפט כי הנחיות הרשויות ככל שמדובר בקביעות שבדין הנתבעת תתייחס לכך בהוכחות. התקנות והחוק אינם בגדר מסמכים. לטענת המשיבה על אף האמור הגישו במבקשים בקשה חדשה מבלי לאזכר את ההליכים שכבר התנהלו בעניין. לטענת המשיבה משדן בית המשפט והכריע בבקשה לא ניתן לעשות מקצה שיפורים ולהגיש ערעור במסווה של בקשה חדשה.

לגופן של הטענות , טוענת המשיבה כי לא מדובר בבקשה לגיטימית למתן מענה על שאלון שכן בבקשה דורשים המבקשים למעשה כי בית המשפט יורה למשיבה כבר בשלב מקדמי זה להגיש תצהיר שיעסוק בהנחיות או החלטות של רשות התכנון תוך פירוט הוראות הדין וחובות תכנוניות אחרות כך שבפועל יוקדם כהגדרתם סדר הבאת הראיות, תוך מתן יתרון לא הוגן למבקשים.

המבקשים בתשובתם טוענים כי במהלך הדיון שהתקיים ביום 16.7.14 לא נדונו הבקשות לגופן בשל העובדה שסוכם להפנות את הסכסוך להליך גישור.

המשיבה לא פרטה במענה על שאלה 10 מהי הוראת הדין או החובה התכנונית שאילצה אותה לבנות את חומת הבטון. לשיטת המבקשים מדובר בעניין מהותי שבלב המחלוקת בין הצדדים.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובפרוטוקול הדיון מיום 16.7.14 שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל וזאת מהנימוקים הבאים:

סעיף 120(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובע:

בית המשפט או הרשם לא יתן צו למסירת שאלון או גילוי מסמכים או לעיון במסמכים, אלא אם כן היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן או כדי לחסוך הוצאות ורשאי הוא לסרב לבקשת רשות למסור שאלון או לגלות מסמכים, אם הבקשה לא הוגשה תוך חמישה עשר ימים לאחר תום המועד לתשובת בעל דין לפי תקנת משנה (א)..."

מענה על שאלון המופנה לצדדים מהווה כלי עזר, לשמירה על עקרון השוויון שבין הצדדים המתדיינים אליו מכוון הליך גילוי המסמכים. המענה על השאלון נועד להשיג עוד מטרות דיוניות, כגון חסכון בזמן דיוני באולם בית המשפט, והעברת נושאים לגביהם ניתן לאסוף מידע, אל הצדדים לשם הכנת תצהירים מטעמם, וכן לשם חידוד השאלות שבמחלוקת והשגת הודיות. (ראה לעניין זה א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (תל-אביב, מהדורה שביעית, תשס"ג - 2003), עמ' 152 וכן דברי הנשיא אגרנט בע"א 41/49 כיאט נ' כיאט , פ"ד ג 113, בעמ' 120.)

במסגרת שאלה 10 מתבקשת המשיבה להשיב על השאלה בדבר מהות האילוץ וטיבו , כאשר שאלה זו קשור לשאלה 8 בה התבקשה המשיבה לענות על השאלה " האם ההחלטה לבנות את חומת הבטון נעשתה ביוזמתה של הנתבעת ו/או מי מטעמה או כפועל יוצא של אילוץ?".

בתשובתה לשאלה 10 משיבה המשיבה כדלהלן: "ראו תשובותיי לעיל".

כיוון שמדובר בסוגיה רלוונטית למחלוקת בין הצדדים וכיוון ומפרוטוקול הדיון לא ברור האם ניתן מענה לבקשה שנוגעת לשאלה 10 וכן כיוון שלא יגרם למשיבה כל נזק מהבהרת תשובתה באם החלטתה הנה פועל יוצא מהוראות החוק ולחילופין מחובות תכנוניות.? אני מורה למשיבה לענות באופן ברור על שאלה 10 ולא בדרך של הפניה לתשובה אחרת.

המשיבה תמסור תשובתה למבקשים, לאלתר.

אין צו להוצאות.