ת"א 47620-06-12 מדינת ישראל נ' עזריה ואח'

התובעות הינן הבעלים של מקרקעין הידועים כגוש 3650 חלקה 13 וגוש 2654 חלקה 2 (להלן יחד: המקרקעין). המקרקעין מצויים במושב גאליה (להלן: המושב).

הנתבעים 1-3 מחזיקים במקרקעין, בהם קיים משק מס' 24 במושב (להלן: המשק).

בין התובעות למושב נחתם חוזה שכירות משבצת המגביל את השימושים במקרקעין.

הנתבעת 1, כחברת המושב, הינה בת רשות במקרקעין ואילו הנתבעים 2-3 הגישו בקשה, בהסכמת הנתבעת 1 שהינה כיום בת 85 שנים, להיות בנים ממשיכים במשק. בקשה זו עדיין לא אושרה לנוכח הריגות הבניה והשימוש שיפורטו להלן.

לטענת התובעות, הנתבעים בנו במקרקעין ללא היתר מחסנים, מבנים טרומיים ופרגולה, וכן עושים שימוש אסור במבנה שאושר כלול ומשמש כמחסן.

לאחר שהצדדים הגיעו להסכמות חלקיות לגבי מבנים ישנים שהוקמו לפני תחילת תוקפו של חוק התכנון והבניה, מתמקדת המחלוקת בין הצדדים במבנים הבאים:

א. מבנה הלול

המחלוקת העיקרית נוגעת למבנה של 700 מ"ר (מבנה המסומן א' בתשריט שערך המודד מר משה פלוס), אשר הוקם בהיתר ללול רפד בשנת 1983 ואשר נעשה בו בעבר שימוש כמחסן. התובעות טוענות כי ההיתר שניתן למבנה הינו לגג אסבסט ועמודים תומכים בלבד, ללא קירות חיצוניים. התובעות ויתרו בסיכומיהן על טענתן לחריגה בשטח הלול, שעל פי המדידה מגיע ל-743 מ"ר בעוד שההיתר ניתן ל-700 מ"ר.

התובעות טוענות כי הנתבעים סגרו את המבנה בקירות ללא היתר, ועל כן יש להסיר את הדפנות לחלוטין (למעט עמודי התמך). התובעות תמכו את טענתן בפרשנות היתר הבניה שהוצג, בכך שלא נכתב בהיתר מהו החומר ממנו צריכים להבנות הקירות, מתוך חומרי הבניה שמודפסים על גבי טופס ההיתר כאופציות חלופיות ביחס לקירות, וגם לא סומנה האופציה של חומר אחר, ועל כן משמע שאין קירות כלל, בעוד שלגבי הגג סומנה האופציה של אסבסט; וכן בעדותו של המפקח מטעמן מר רוני סימטוב, לפיה מנסיונו בביקוריו במשקים ולולים דומים, הלולים עשויים מגג ועמודים תומכים בלבד, כאשר הדפנות עשויות מרשת.