ת"א 4759-07-1413 פרירון חברה להשקעות, פיתוח ובנין בע"מ נ' מרינה אשקלון 1992 - שותפות מוגבלת ואח'

1.בפני בקשת המבקשת ליתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים 1-5 לעשות דיספוזיציה כלשהי במגרש הידוע כמגרש מס' 16, ועל המשיב 6 להימנע מלעשות שימוש כלשהו במגרש 16 לצורכי חניה או לצורך אחר, אלא בכפוף לבניית חניון עילי אשר ישמש בשתי הקומות הראשונות שלו כמגרש חניון בעבור המשיב 6, הכל בהתאם להסכם שנחתם בין המבקשת למשיבה 1 ביום 9.1.95.

המשיבות 2 ו-3 הינן חברות בשותפות, המשיבה 1.

לבקשת המבקשת נמחקה המשיבה 4 ללא הוצאות.

לדיון שנקבע במעמד הצדדים לא התייצבו המשיבות 3 ו-5.

2.אין חולק שבין המבקשת למשיבה 1 נחתם הסכם ביום 9.1.95, לפיו רכשה המבקשת זכויות במגרש 16, המיועד לבניית מלון, מעל חניון עילי, אשר אמור היה להיבנות על ידי המשיבה 1 וכאשר שתי קומות מהחניון נועדו לשמש כחניה אשר תיתן מענה למגרש 17, המיועד לבניית מרכז מסחרי.

בהתאם להסכם התחייבה המבקשת לשלם למשיבה 1 סך של 100,000 דולר בחתימת ההסכם; סך של 100,000 דולר נוסף בהינתן אישור תוכנית תב"ע והיתרה, בסך 1,240,000 דולר ב-9 תשלומים החל ממועד סיום בניית החניון, אותו התחייבה המשיבה 1 לבנות בהתאם לסעיף 6.3 להסכם.

אין חולק, כי המבקשת שילמה את שני התשלומים הראשונים, סך של 200,000 דולר אולם את היתרה לא שילמה עד היום מאחר והמשיבה 1 לא קידמה את בניית החניון, על פי התחייבותה בהסכם.

3.ביום 11.11.10, הגישה המבקשת בקשה דחופה למתן צו המניעה אשר ימנע מהמשיבה עשיית דיספוזיציה במגרש 16, לאחר שהגיע מידע למבקשת כי המשיבה 1 מנהלת מו"מ למכירת מגרש 16 לצד ג' אחר. במסגרת אותו הליך משפטי הגיעו הצדדים להסדר דיוני, אשר קיבל תוקף של פסק דין, לפיו מוסכם כי המשיבה 1 לא תעשה כל עסקה נוגדת בנוגע למגרש 16 כל עוד ההסכם לא יבוטל כדין על ידי מי מהצדדים ובכל מקרה, לא תהיה המשיבה 1 רשאית למכור את מגרש 16 לאחר, אלא בכפוף למשלוח הודעת ביטול של ההסכם לב"כ המבקשת.

4.ביום 11.6.13, מכרה המשיבה 1 את זכויותיה במגרש 17 למשיבה 6, ובמסגרת אותו הסכם נקבעו הסכמות המלמדות כי הובא לידיעת המשיבה 6 דבר הצורך בהקמת חניון במגרש 16, כחניון עבור המרכז המסחרי שיבנה במגרש 17, וזאת בהתאם לתב"ע. כן הסכימו, כי לא ניתן יהיה לעשות שימוש במגרש 16 כפתרון חניה למגרש 17, אלא בהסכמה מראש ובכתב של המבקשת, רוכשת את הזכויות של מגרש 16, וכל שימוש כאמור שיעשה במגרש 16, מותנה בבניית חניון שישמש כבסיס למלון הדירות אותו תבנה המבקשת בעתיד.

במילים אחרות, המבקשת מודעת היטב ואינה חולקת על כי זכויותיה במגרש 16 כפופות לזכויות חניה עבור מגרש 17 אולם, מכוח ההסכם עם המשיבה 1, עומדת על זכותה לפיה תימוד המשיבה 1 בהתחייבויותיה ותבנה או תגרום למשיבה 6 לבנות חניון עילי, אשר ישמש יסודות לבנייתה מלון העתידי על ידה ולא חניה אחרת, כפי שבפועל מתוכנן להבנות. כאמור, המשיבה 6 מודעת לתנאים אלו.

5.במהלך חודש אפריל 2014 נודע למבקשת כי הוגשה בקשה לחידוש היתר בניה, עליו חתמה המשיבה 1, לבניית מרכז מסחרי במגרש 17, כאשר חלק מפתרון החניה המוצע בתוכניות הינו הקמת מגרש חניה במגרש 16, לא על דרך של בניית החניון העילי, כי אם בניית חניון זמני על שטח מצע אספלט או מצע אחר שיוכן במקום.

המבקשת פנתה למשיבה 1 לקבל התייחסותה לנדון ובמקביל פנתה לוועדה המקומית לתכנון ובניה וביקשה לקבל עותק מפרוטוקול ההחלטה בדבר מתן היתר בניה. ממסמכי הוועדה אין התייחסות לכך שהחניון שיבנה במגרש 16 יבנה באופן שיתאים לבניית המלון, כפי שהתחייבה המשיבה 1 לעשות בהסכם המכר מולה. יצוין כי המבקשת התנגדה לחידוש ההיתר על פי הבקשה שהוגשה אולם מאחר והמשיבה 1 היא זו הרשומה כבעלת זכויות החכירה במגרש 16 לא נשמעה התנגדות המבקשת והוועדה המקומית לתכנון ובניה לא התייחסה בהחלטתה להתנגדות זו.

6.המבקשת בבקשתה לצו מניעה מבקשת כי לא תיפגע זכותה החוזית ו/או קניינית במגרש 16, גם בהינתן קיומו של היתר בניה, כשהיא מבססת זכותה מכוח הסכם שנחתם בינה לבין המשיבה 1.