ת"א 47589-08-16 מי הגליל - תאגיד המים והביוב האזורי בע"מ נ' עואד

בפני בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, בתביעה אזרחית למתן צו מניעה בשל טענות "לגניבת מים" בניגוד לסעיף 127 לחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001 (להלן: "חוק תאגידי מים וביוב"), ובניגוד לסעיף 11 לחוק מדידת מים, התשט"ו-1955.

בטרם מתן החלטה ביקשתי כי תתייחס התובעת לשאלה, האם ההליך שננקט הינו נכון, נוכח העובדה כי במקרה כגון דא, לגביו מפנה התובעת להוראות עונשיות בכתב התביעה, קיים הליך ייחודי המוסדר בסעיף 129 לחוק תאגידי מים וביוב, המסדיר פניה לבית המשפט לפעולה מניעתית כאמור. הליך זה, לכאורה, בשל הימצאו בפרק העונשין שבחוק הינו הליך פלילי ולא הליך אזרחי (וראה: ת.א. (שלום נצרת) 51909-06-12 תאגיד כפרי גליל תחתון בע"מ נ' סעיד גבן [ניתן ביום 30.9.12]). ככל שאכן עסקינן בהליך פלילי (והשווה גם סעיף 400 לחוק העונשין, התשל"ז-1977), מעבר לעובדה כי ההליך שנפתח אינו נכון, עולה גם השאלה, האם בכלל ניתן ליתן בו סעד ללא נוכחות הנתבע.

שאלה נוספת אליה ביקשתי התייחסות התובעת, הינה האם בכלל נדרש צו מניעה וממילא האם יש מקום לתיתו, נוכח סמכותה המפורשת של התובעת במקרים מעין אלה, לפעול על פי כלל 85 לכללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה והוראות בענין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל חברה לתת לצרכניה), התשע"א-2011 (להלן: "כללי אמות מידה"), לרבות אפשרותה לקבל גם סעד כספי, והאם העובדה שהתובעת נוקטת בהליך מניעתי בלבד, אינה שוללת ממנה בהעדר בקשה לפיצול סעדים את האפשרות לסעד כספי.

בתגובה טענה התובעת את הטענות הבאות:

לטענת התובעת אין סעיף 129 לחוק תאגידי מים וביוב מונע הליך של צו מניעה אזרחי וזאת בטענה של עוולת היפר חובה חקוקה, עוולת הגזל ועוולת הסגת גבול במיטלטלין. התובעת מפנה גם לסעיף 88 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] שקובע שעצם היות המעשה בגדר עבירה פלילית אינו מונע תביעה בגין עוולה בנזיקין. אשר לשאלה מדוע לא פועלת התובעת על פי סעיף 85 לכללי אמות מידה, טענה התובעת כי כללים אלה אינם שוללים את הזכות לפנות לבית המשפט על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] וזאת לצורך אפקט הרתעתי. התובעת גם סבורה כי אין צורך בהיתר פיצול סעדים מאחר והתובעת רשאית לגבות את הכסף בדרך של סעד עצמי, כאשר לשיטתה ההליך הנוכחי אינו מונע זאת ממנה.

טענות התובעת אינן מקובלות עלי.

נכון הוא שברמה העקרונית, הן על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], והן מכוח סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, רשאית רשות ציבורית לבקש צו מניעה מבית המשפט למניעת מעשה בלתי חוקי (ראה: רע"א 2920/90 קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל נ' מדינת ישראל, פ"ד מז (1) 397 (1991)). דא עקא שבענייננו קיים דין מיוחד בעניין זה הגובר על הדין הכללי והקבוע בסעיף 129 לחוק תאגידי מים וביוב הקובע:

"נעשה מעשה בדרך ובנסיבות שיש בהן משום עבירה לכאורה לפי סימן זה, בין שהוגש על העבירה כתב אישום לבית המשפט ובין שטרם הוגש, רשאי בית המשפט לצוות על הנאשם או על מי שנראה לבית המשפט אחראי לביצוע העבירה, ועל שלוחיו או קבלניו, להפסיק את המעשה המהווה עבירה או לעשות מעשה שימנע את המשך קיומה של העבירה, ותוקפו של הצו יהיה עד שבית המשפט יבטל או ישנה אותו".

סעיף זה קובע למעשה את הדרך שבה יש לילך ככל ומבקשים צו מניעה בעניינים המוסדרים בסימן א' בפרק ט' לחוק. דרך זו הינה במסגרת הליך פלילי ולא אזרחי.

שנית וזה העיקר, גם אם טעיתי במסקנתי דלעיל, ועסקינן בהליך אזרחי, צו מניעה, שהינו במקורו סעד אקויטבילי, הינו לעולם במסגרת שיקול דעתו של בית המשפט, והינו רשאי שלא לתיתו כאשר הינו סבור שהוא סותר את האינטרס הציבורי (ראה: רע"א 2920/90 קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל נ' מדינת ישראל, פ"ד מז (1) 397 (1991); ע"א 409/13 שידורי קשת בע"מ נ' קופר [ניתן ביום 11.4.2013]; ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא, פ"ד מג (3) 840 (1989)).

יש גם לציין בהקשר זה כי לבית המשפט קיים שיקול דעת על פי תקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שלא ליתן פסק דין בהעדר הגנה לבקשת תובע (ראה: יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), בעמ' 263).

בענייננו הגעתי למסקנה כי מתן הסעד המבוקש סותר את האינטרס הציבורי:

כלל 85 לכללי אמות מידה קובע:

(א) שיבש אדם במזיד את מדידת צריכת המים במד–מים, תחייב אותו החברה לפי הערכת צריכה לכמות המים שנצרכה בנכס שתבצע לפי אומדן של מהנדס החברה וכן תפעל להפסקת שיבוש המדידה, לרבות בדרך של התקנת אמצעים למניעתו.