ת"א 47557-11-15 דיור ב.פ.בעמ ואח' נ' בטאט(המנוח) ואח'

לפני בקשת המבקשים למחיקת התביעה שהוגשה כנגדם על הסף.

בשנת 1988 הגישו המשיבים, כבעלי זכויות במקרקעין, תביעות רבות לפינוי וסילוק יד של תושבים מתושבי שכונת עמל ב' בתל אביב. כב' השופטת (בדימוס) רובינשטיין דנה בזכויותיהם של חלק מהנתבעים, וקבעה כי אינם בעלי זכויות במקרקעין. מאידך, נקבע כי הינם זכאים לפיצוי על השקעותיהם במקרקעין. חלק זה של ההליך נדון לפני והוכרע. החלטת בית המשפט המחוזי לעניין זה הינה סופית ומחייבת.

עניינם של יתר הנתבעים עוכב ולא נדון. חלקם אף הלכו לבית עולמם.

בשנת 2014 ביקשו התובעות לקבוע סדרי דין לבירור עניינם של הנתבעים האחרים. בין היתר, ביקשו המשיבים להתיר להם לתקן את תביעתם ולהתאימה למצב הקיים, בין היתר משום שהמבנים שפינויים התבקש שינו צורה והתרחבו, ובין משום שהמחזיקים בהם השתנו, ברבות השנים.

ביום 3.3.15 התרתי למשיבים לתקן את תביעתם.

לטענת המבקשים, החלטה זו בטלה מעיקרא, הן משום ששניים מהנתבעים כבר אינם בחיים (הנתבעים הנותרים הינם צאצאיהם), הן משום חוסר סמכות עניינית, והן משום שלטעמם הגשת כתב התביעה המתוקן סותרת החלטה של בית המשפט, האוסרת על המשיבה 1 להגיש תביעה לסילוק יד כנגד המבקש 1 והוריו. עוד נטען כי כתב התביעה המתוקן הוגש ללא תצהיר, באיחור, אינו עונה על דרישות תקסד"א, ומחוסר עילה כנגד המבקשים.

המשיבים, שאין זו הפעם הראשונה שהינם נדרשים לבקשה זו, היפנו להחלטתי מיום 29/10/15 בה דחיתי בקשה שהוגשה בתיק המאוחד (קודם לפיצולו לתביעות נפרדות, לפי משפחות המחזיקים ושטחי החזקה), לביטול ההחלטה להגשת כתב התביעה המתוקן. בהחלטתי נימקתי כי הבקשה נדחית הן בגין האיחור בהגשתה ואף משום השינויים שחלו בשטחים ובמחזיקים, המחייבים את התאמת כתבי הטענות למציאות.

על החלטה זו הוגשה בר"ע שנמחקה. הבקשה המוגשת עתה , ע"י מבקשים אחרים, המיוצגים ע"י אותו בא כוח, זהה לקודמתה, ולפיכך אין לי אלא לחזור על האמור לעיל ולקבוע כי הערכאה הדיונית רשאית ומוסמכת לקבוע את הניהול הראוי והיעיל של ההליך, וכך נעשה.

הטענה כי המשיבה 1 אינה רשאית להגיש את תביעתה, זכתה לתגובת המשיבים המצטטת מפסק הדין שניתן ע"י כב' השופטת רובינשטיין כדלקמן :

"התביעה בתיק 25068/72 הנ"ל התנהלה בין התובעת הראשונה (דיור) לבין מקצתם של הנתבעים ואנשים נוספים שאינם צד להתדינות זו. התובעות 2 ו-3 לא היו צד להליכים האמורים. אולם, אף אם נאמר שהתובעות 2-3 תובעות מכוחה של התובעת הראשונה (דיור), או כחליפות שלה, וכי מעשה בי"ד כלפי התובעת הראשונה גם מחייב אותן, אין בכך עדיין כדי להביא לחסימת דרכן של התובעות בשל התנאי האמור שנכלל בהחלטתו של בית משפט השלום בתיק 25068/72 הנ"ל.

במה דברים אמורים: לא יכול להיות ספק בכך כי לא קם מעשה בי"ד כלפי נתבעים שלא היו צד להליכים הקודמים. "