ת"א 47520-10-14 גיאן ואח' נ' נתן ואח'

בפניי שתי בקשות שהוגשו מטעם הנתבע –

בקשה מספר 8 למסירת חוזה הרכישה של הדירה אותה רכשו התובעים.

בקשה מספר 9 להסרת עיקול כנגד בטוחה אחרת.

לעניין בקשה מספר 8, התובעים צרפו את העמוד הראשון והאחרון של חוזה הרכישה ממנו ניתן ללמוד על פרטי הנכס ועל מועד חתימת ההסכם, ואינני מוצאת כי חשיפת מלוא פרטי ההסכם הינה רלוונטית למחלוקת בין הצדדים, מה עוד שהנתבע לא הצביע על כל פרט ספציפי הרלוונטי לתביעה ונראה כי מדובר ב"מסע דיג" ספקולטיבי גרידא.

לאור זאת הבקשה נדחית.

לעניין בקשה מס' 9 להסרת העיקול:

הנתבע טען כי לאור העובדה שהושב על ידו סך של 162,000 ₪ ששולם ע"י התובעים, ומשעסקינן כיום בתביעה שבעיקרה הינה תביעה לפיצוי מוסכם על הפרת חוזה המכר בסך 180,000 ₪, וכאשר מנגד עומדת תביעה שכנגד על סכום זה, הרי שאין מקום להותרת העיקול הזמני על הדירה.

הנתבע הציע חלופה לצו העיקול בדמות כתב ערבות שיחתם ע"י צד ג' בסכום שייקבע בית המשפט וכן הפקדת סך של 10,000 ₪ בקופת בית המשפט.

התובעים מתנגדים לבקשה בטענה כי מדובר בהצעת בטוחה בלתי סבירה בעליל.

נטען כי אם הנתבע סבר כי לא היה יסוד להטלת העיקול היה עליו להגיש בקשה לביטול העיקול במועד הקבוע בתקנות, דבר אשר לא נעשה על ידו.

לאור זאת נטען כי אין מקום לקבלת הצעת הנתבע להסרת העיקול.

במסגרת בקשת התובע הוא עתר למחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובת התובעים לאחר השבת הסכום ששולם על ידם, כאמור לעיל.