פלונית נ' עיריית בית שמש ואח'

מבוא

1. לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, גב' פלונית, כתוצאה מנפילה על מחסום דוקרנים שהוצב בכניסה לרחוב התאנה בבית שמש. התובעת טוענת לרשלנותם של הנתבעים ביצירת המפגע ו/או אי הסרתו, אשר הובילו לתאונה ולנזקיה הקשים. הנתבעים מכחישים את אחריותם ומעלים טענות שונות, לרבות העדר מפגע, קיומה של דרך חלופית בטוחה ואשם תורם מכריע מצד התובעת.

2. התובעת, שבעת התאונה הייתה בת 52, עבדה כמורה במסגרות חינוך מיוחד וכמנהלת אדמיניסטרטיבית במרכז קאנטרי בעיר בית שמש. לטענתה, עובר לתאונה הייתה בריאה לחלוטין ולא סבלה מכל מגבלה פיזית ו/או נפשית, והייתה אדם פעיל שעסק באופן אינטנסיבי בפעילות של ריקודי עם (תצהיר התובעת, סע' 23).

3. הנתבעים 3-60 הם בעלי הדירות ו/או דיירי הבית המשותף שברחוב התאנה 1, בית שמש, והם בעלי הזכויות בחלקים בבית המשותף. הם אלה שהחליטו ו/או ביצעו את חסימת דרך הגישה מרחוב הארזים אל רחוב התאנה. הנתבעת 1, עיריית בית שמש (להלן: נתבעת 1 או העירייה), היא רשות מקומית האחראית לספק שירותים שונים, לרבות שמירה על בטיחות הרחובות ודרכי הגישה הציבוריים והפרטיים בתחומיה המוניציפליים, ולמנוע ולהסיר מכשולים ומפגעים. הנתבעת 2, איילון חברה לביטוח בע"מ, ביטחה את הנתבעת 1 בביטוח נגד תביעות מצדדים שלישיים.

    

   שאלת החבות

    

   רקע עובדתי

4. ביום 16.03.2018, בשעות הבוקר (לערך בשעה 09:00), צעדה התובעת מרחוב הארזים אל שדרות בן זאב, במטרה לפגוש בני משפחה שחיכו לה לצורך נסיעה משותפת לאירוע משפחתי. התובעת ביקשה לעבור במעבר המצוי בתוך רחוב התאנה בין הבתים, מעבר מוכר. במהלך צעידתה, בכניסה לרחבת חניית הרחוב המשרתת את הבניינים, הבחינה התובעת כי דרך המעבר הנמצאת משמאל לכביש הגישה לחניה, חסומה על ידי מכלי גינון גדולים המשמשים כעציצים, החוסמים את המעבר באופן שאילץ אותה לעבור, בלית ברירה, דרך הדוקרנים שהוצבו על הקרקע בכניסה לחניה (סעיף 5 לתצהירה של התובעת, ועמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 18.09.2025 (להלן "הפרוטוקול"). התובעת מציינת כי המעבר השני של הכניסה לחניה (מקום כניסת רכבים לחניה), היה חסום על ידי מחסום עולה ויורד שלא אפשר כניסת הולכי רגל, וכי בין שני המעברים הייתה ערוגה גדולה. משכך, המעבר התאפשר רק במקום בו צעדה (סע' 5-6 לתצהירה של התובעת. כן ראו נספח 1 לתצהירה של התובעת – תמונות שצולמו ממקום האירוע).

5. על כן, צעדה התובעת על כביש הגישה, הבנוי אבנים משתלבות. במהלך המעבר אל הרחוב, נתקלה התובעת במכשול - מחסום דוקרנים אשר הוצב בכניסה לרחוב. כתוצאה מההתקלות, נפלה התובעת קדימה, תוך שהיא נחבלת באופן חמור בכל חלקי גופה ובעיקר בברך ושוק רגל שמאל.

6. כתוצאה מהחבלה הקשה, לא יכלה התובעת להזיז את רגלה והיא פונתה מהמקום באמצעות אמבולנס שהוזעק אל בית החולים הדסה עין כרם. שם אובחנה כסובלת משבר בפלטו הטיביאלי מסוג שאצקר. התובעת עברה חמישה ניתוחים בניסיון למזער את הפגיעה החמורה ברגלה, אולם חרף כל הטיפולים, הניתוחים והשיקום הארוך, נותרה עם נכות משמעותית. רגלה התקצרה והיא מוגבלת מאוד - הולכת בצליעה ומנועה מביצוע פעולות יום-יום באופן המונע ממנה לשוב למעגל העבודה ולשגרת חייה בכלל (תצהיר התובעת, סע' 12-17, סע' 25).

7. עקב התאונה הקשה ותוצאותיה, נפגעה התובעת גם במישור הנפשי, פגיעה של ממש, ואובחנה כסובלת מ-PTSD והפרעת הסתגלות משמעותית המלווה בביטויים של דיכאון (תצהיר התובעת, סע' 22). האזור בו אירעה התאונה מתואר בכתבי הטענות כ"רחוב הולנדי", הכולל גישה לכלי רכב אל חניון הבניינים וכן דרך שאמורה לאפשר מעבר להולכי רגל. התובעת טוענת כי המעבר הרגלי, המצוי משמאל למעבר כלי הרכב, היה חסום על ידי מכלי ענק וטבעות בטון מסיביות שהכילו צמחייה, באופן שמנע כל יכולת מעבר על המדרכה (ראו פרוטוקול מיום 18.9.2025 בעמודים 6-8).