ת"א 47468-02-14 לביץ ואח' נ' לסרי

1.מדובר בתביעה כספית שעילתה חוזית. פסק דין זה דן בתביעה כנגד נתבע 2 בלבד, לאחר שכנגד הנתבע 1 ננקטו הליכי פשיטת רגל.

לטענת התובעים, נחתם בינם ובין הנתבע 1 הסכם, לפיו מכר להם הנתבע 1 נכס מקרקעין. לטענת התובעים, על פי ההסכם, מונה הנתבע 2 כנאמן על כספים ששילמו לידו התובעים והיה עליו לעשות בכספי הנאמנות שימוש כמפורט בהסכם, ובין היתר, לצורך ביצוע תשלומים שהחובה לתשלומם מוטלת על הנתבע 1, המוכר.

לטענת התובעים, פעל הנתבע 2 בניגוד לתנאי הנאמנות. לטענתם, הוא נמנע מלשלם בכספי הנאמנות סכומים שונים שהושתו על המוכר וביניהם מס שבח והיטל סלילה. התובעים טוענים כי בשל התנהלות הנתבע 2, שפעל בניגוד לתנאי הנאמנות, נגרמו להם נזקים שכן רישום הזכויות על שמם התעכב והם היו אלה שנדרשו לשלם לעירייה את היטל הסלילה. התביעה הוגשה אפוא על סכום שכלל את סכום היטל הסלילה שדרשה העירייה (במסגרת הסכם שנחתם בינה ובין התובעים) וכן את סכום הפיצוי המוסכם, כפי שנקבע בחוזה שבין התובעים לנתבע 1.

2.לאחר שהוגשה התביעה התברר כי דרישת העירייה לתשלום היטל הסלילה בוטלה. לפיכך, נותרה לדיון השאלה אם התובעים זכאים לתבוע מהנתבע 2 את הפיצוי המוסכם הנקוב בחוזה.

הצדדים הגיעו להסכם דיוני לפיו יסתפקו בטיעונים כתובים, שיוגשו על סמך תצהירי הצדדים כפי שהם מצויים בתיק בית המשפט. כעת מונחים לפני טיעוני הצדדים.

3.עיינתי בכל טענות הצדדים והגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה, כפי שהוגשה, להדחות.

4.התובעים הקדישו את עיקר סיכומיהם לשאלה אם הנתבע הפר או לא הפר, את חובת הנאמנות כפי שהוטלה עליו ואולם, לטעמי אין כלל צורך להכריע בשאלה זו. זאת, משום שאף אם ייקבע כי הנתבע הפר את חובת הנאמנות שהוטלה עליו, לא עלה בידי התובעים להוכיח את זכאותם לפיצוי שאותו תבעו.

התובעים בחרו שלא להוכיח את הנזק שלטענתם נגרם להם ולתבוע את סכום הפיצוי המוסכם, שנקוב בהסכם שנחתם בינם ובין הנתבע 1.

5.כבר בדיון הראשון, שהיה בפני ביום 12/11/14, הצבעתי בפני התובעים על כך שלכאורה יש קושי בטיעון לפיו הנתבע חב כלפיהם בפיצוי המוסכם, כאשר הוא כלל אינו צד להסכם שבו נקוב אותו פיצוי.