ת"א 47452-12-13 פ. נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים

1.התובע הגיש תביעתו, מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בגין נזקי גוף שנגרמו לו במהלך תאונת פגע וברח שארעה ביום 29.1.2012. בד בבד עם הגשת תביעתו, הגיש התובע בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחומים הפסיכולוגי, נוירו כירורגי, אורתופדי, דרכי הנשימה, הריאות והשיקום.

2.במהלך הדיון שהתקיים בפני ביום 15.5.2014 הודיע ב"כ התובע כי הוא מוותר על מינוי בתחום האורתופדי וכי הוא עומד על מינוי בתחום הנוירולוגיה. בנוסף, עתר למנות לתובע מומחה בתחום הפסיכיאטריה. הנתבעת מצידה, הסכימה למינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה.

בהחלטתי מאותו יום ניתנה לתובע אפשרות להשלים טיעוניו בעניין הבקשה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה. בנוסף, מונה פרופ' אריאל מילר כמומחה בתחום הנוירולוגיה.

3.ביום 29.5.2014 הגיש התובע בקשה למינוי מומחים בתחום הנוירולוגיה (אף שמונה זה מכבר מומחה בתחום זה), בתחום הפסיכיאטריה וכן, עתר למינוי מומחה נוסף בתחום העיניים. הנתבעת הגיבה לבקשה וטענה, כי על פי המסמכים הרפואיים שהוצגו, אין הצדקה למינוי מומחים רפואיים, אם בתחום העיניים ואם בתחום הפסיכיאטריה. בהחלטתי מיום 22.6.2014, מיד עם קבלת תגובתה של הנתבעת, הבהרתי, כי הבקשה למינוי מומחים רפואיים נוספים תידון רק לאחר שתוגש חוות דעתו של פרופ' מילר, בתחום הנוירולוגיה.

4.היום, במהלך הדיון, הוצגה בפני לראשונה חוות דעתו של פרופ' מילר מיום 5.12.2014 (אשר לא הוגשה עד כה לתיק). כפי שעולה מחוות דעתו של המומחה, הרי שעקב חבלת הראש, התובע סובל כיום מקשיים ביציבות בעמידה ובהליכה וכי פרט לכך, ללא חסר נוירולוגי מוקדי. עוד ציין המומחה, כי התובע התלונן על כאבי ראש, עייפות פיזית, קשיי ריכוז וזיכרון ועצבנות יתר (עניין זה גם צויין במסמך רפואי מיום 27.3.2012, הנזכר בחוות הדעת). בסיכום חוות דעתו, קבע המומחה כי התובע סובל מנכות בשיעור של 25% לפי סעיף 29(8)(1) לתקנות המל"ל וכן, מנכות בשיעור של 10% לפי סעיף 34ב, בהתחשב בהפרעות פסיכו - נוירוטיות, עם סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בינוני התאמה סוציאלית וכושר עבודה.

5.ב"כ התובע טען, כי המסמכים הרפואיים, ובפרט מסמכי האשפוז לאחר התאונה, בצירוף חוות דעתו של המומחה, מהווים ראשית ראיה לכך שלתובע נותרה נכות בתחום הפסיכיאטריה. ב"כ הנתבעת מצידה, התנגדה למנוי מומחה בתחום זה וטענה כי אין הצדקה למינוי.

6.בכל הנוגע לתחום הפסיכיאטריה - אין חולק כי התובע סבל מחבלת ראש, בעקבותיה אבד הכרתו. התובע סל מדימום תת עכבישי, הוא נותח ואושפז במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים רמב"ם כשהוא מורדם ומונשם. בהמשך, עבר התובע שיקום ארוך בבית החולים בני ציון (שיקום יום). על פי מכתב השחרור מיום 3.7.2012 סבל התובע מכאבי ראש, התקפי חרדה, מצב רוח ירוד והפרעות בזיכרון. בדיקה נוירולוגית העלתה אפקט ירוד והתובע דווח על התקפי חרדה ופניקה, במיוחד בעת נסיעה באוטובוס וכי הוא לא יוצא מהבית ללא ליווי. התובע היה במעקב על ידי פסיכולוג ואף טופל בקלונקס (תרופה נוגדת חרדה). נמצאה רמה קלה של פוסט טראומה, כאשר התובע דווח על זיכרונות ודימויים חודרניים סביב הארוע, בעצמה פחותה מבעבר וכי הרגיש שיפור במצבו הנפשי. נרשם, כי אין צורך בהמשך טיפול פסיכולוגי במסגרת הקהילה. מנגד, נמצאו ליקויים במבחנים הנוירולוגיים והקוגנטיביים. גם במסמכים אחרים בסמוך לאחר התאונה, דווח התובע על מתח ונטייה להתפרצויות (ראה למשל מסמך מיום 26.12.2012). אמנם, לא קיימים מסמכים שיעידו על רצף טיפולים בתחום הנפשי, אולם ניתן להבין מחוות דעתו של פרופ' מילר, כי אף הוא התרשם מהפרעה בתחום זה.

אבהיר, כי לא נעלמה מעיני העובדה שהתובע חזר בשלב מסויים לעבודה חלקית, אם כי לא ברור האם הצליח להתמיד בעבודתו.

7.אמנם, קיימת השקה מסויימת בין תחום הנוירולוגיה והתחום הנפשי. עם זאת, לאור נסיבות התאונה, המסמכים הרפואיים ותלונות התובע, כמו גם האמור בחוות דעתו של פרופ' מילר - מסמכים המהווים ראשית ראיה לנכות בתחום הפסיכיאטריה, ולו באופן גבולי, אינני סבור כי ראוי למנוע מהתובע מינויו של מומחה בתחום הפסיכיאטריה. אכן, יתכן כי המומחה בתחום הפסיכיאטריה יקבע נכות חופפת לזו שנקבעה על ידי פרופ' מילר, אולם אין בכך כדי למנוע מינוי כאמור. לפיכך, ימונה מומחה בתחום הפסיכיאטריה.