ת"א 4740-08-09 ואח' מנהל מקרקעי ישראל - נ' שעלאן

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1.עסקינן בשש תביעות שאוחדו לתיק אחד, כשבמסגרת כל אחת מהתביעות, התובעת, מדינת ישראל, באמצעות מינהל מקרקעי ישראל, ביקשה סעד של סילוק יד כנגד כל אחד מהנתבעים בטענה כי מדובר בנתבעים שפלשו אל מקרקעין שבבעלותה, תפסו חזקה בהם תוך ביצוע פעולות של נטיעת עצים וגידור, וחלק מהם אף הטמיע מערכות השקיה, כל זאת, מבלי לקבל הסכמה או היתר ממנה.

2.לטענת התובעת, היא הבעלים הרשומים של מלוא הזכויות בחלקות 2, 24, 29, 81, 82, 83 ו-113 בגוש 202005, המצויות בשטח מועצה אזורית גולן (להלן: "החלקות" או "הקרקע"). במועד בלתי ידוע, פלשו הנתבעים למקרקעין ותפסו חזקה בחלקים מהם, כל אחד בתורו כמפורט בכתבי התביעה, וזאת ללא קבלת הסכמה או אישור התובעת. שטחי הפלישה סומנו בתשריטים שצורפו לכל אחד מכתבי התביעה (נספח ג'). מכאן הגישה התובעת תביעתה זו במסגרתה דורשת היא לפנות את הנתבעים מהחלקות. בסיכומיה, הוסיפה התובעת וטענה כי הנתבעים טענו לקיומה של התיישנות מהותית (רוכשת) אולם טענתם זו נדחתה במסגרת ההליכים המשפטיים שהתנהלו בפני בית המשפט המחוזי ובית משפט העליון, וככל שהם עומדים על טענתם בדבר קיומה של התיישנות מגנה, יש לדחות טענתם זו הואיל והיא לא נטענה בכתבי ההגנה.

3.מנגד, טענו הנתבעים, למעט נתבע 4 (האני סלים דעבוס) אשר, כי הם הבעלים החוקי של החלקות וכי הם מעבדים אותן כדין ומעולם לא פלשו אליהן וכי הם או חליפיהם מחזיקים בחלקות, חזקה נוגדת, במשך שנים רבות ברציפות משנות השלושים של המאה הקודמת ולפני שנת 1970, שהיא השנה הקובעת לעניין התיישנות במקרקעין בלתי מוסדרים. לטענתם, התובעת ידעה על החזקתם הנוגדת ועל עיבוד החלקות על ידם.

עוד טענו הנתבעים, כי בשנות השלושים של המאה הקודמת רכשו מורישיהם את החלקות מבעליהם המקוריים ובכך הפכו לבעלים של הקרקעות. כל אחד מהנתבעים פירט בכתב הגנתו את היסטוריית העברות הבעלות ביחס לחלקה אליה נטען כי פלש. כל אחד מהנתבעים בתורו טען שמדובר בזכויות בעלות אותן קיבל בירושה או ברכישה מהבעלים. הנתבעים הוסיפו, כי גם אם נתבע רכש את הקרקע ממי שהחזיק אותה לפניו, הוא נכנס בנעליו של האחרון ונהנה מהגנת ההתיישנות.

הנתבעים טענו עוד, כי החלקות עברו הליך הסדר זכויות בשנת 1992 וביום 2.6.1992 נרשמו בלשכת רישום המקרקעין על שם מדינת ישראל וכי רישום זה מוטעה היות והם הבעלים של החלקות לכן הם מתכוונים לפנות לבית המשפט המחוזי בתביעה לתיקון פנקס המקרקעין ורישום החלקות על שמם.

עוד הם טענו בסיכומיהם, כי עומדת להם טענת התיישנות מגנה שנטענה באופן כללי בכתבי ההגנה ובאופן מפורט בתצהיריהם. עוד נטען בסיכומים, כי התובעת לא הוכיחה את מיקום המקרקעין שמהם היא מבקשת לפנות את הנתבעים ודי בכך כדי לדחות את תביעתה.

נתבע 4 טען בכתב הגנתו המקורי, כי איננו הבעלים ואיננו המחזיק בקרקע (חלקה 81) וכי למיטב ידיעתו החלקה הנ"ל בבעלות חקלאים מכפר עין קניא ולא בבעלות התובעת, אך כיוון שאיננו הבעלים או המחזיק בחלקה אין לו כל עניין בתובענה. בשלב מאוחר יותר, תיקן את כתב הגנתו וטען, כי אינו הבעלים של החלקה וכי הבעלים הוא נביל ח'טיב, מכפר עין קניא, וכי מתנהל בינו לבין מר ח'טיב מו"מ לרכישת החלקה, אולם לאור המחלוקת בשאלת הבעלות בחלקה, שבגינה תוגש על ידי ח'טיב תביעה לבית המשפט המחוזי, סוכם בין השניים כי עד להכרעה בתובענה שתוגש לבית המשפט המחוזי, יעבד הנתבע 4 את החלקה בתור בר רשות של מר ח'טיב וכי כך הוא עושה בהתאם להסכם הנ"ל. הוא טען עוד, שהוא מעבד את החלקה מכח זכות שקיבל מהבעלים, מר ח'טיב, לכן יש לדחות את התביעה נגדו.

4.לפני שנדון לגופו של עניין כאן המקום לציין, כי לאחר הגשת התביעות בתיק זה הגישו, חלק מהתובעים שלפנינו יחד עם צדדי ג' נוספים, ביניהם מר נביל ח'טיב, תביעה לבית משפט המחוזי בנצרת (ת.א. 15334-05-11 (מחוזי נצרת) שעלאן נ' מדינת ישראל (28.8.12)) בה עתרו לסעד של תיקון הרישום בספרי המקרקעין על ידי כך שחלק מהתובעים שלפנינו יירשמו כבעלי זכויות בחלקים מהחלקות נשוא התביעות שבפנינו, וזאת במקום הבעלים הרשומים - מדינת ישראל.

בעקבות הגשת התביעה הנ"ל עוכבו ההליכים בתיק זה עד לסיום ההליך בבית המשפט המחוזי.

בסופו של יום, תביעתם נדחתה והמרשם לא תוקן וכך נותרה המדינה רשומה כבעלים של החלקות. בית המשפט המחוזי דן במספר טענות משפטיות, לרבות טענת ההתיישנות הרוכשת שהעלו התובעים בתביעתם והיא נדחתה, בין היתר, מהטעם כי לא הוכח קיומה של חזקה נוגדת.

הנתבעים ערערו על קביעות בית המשפט המחוזי והערעור נדחה על ידי בית המשפט העליון (ע"א 7744/12 שעלאן נ' מדינת ישראל (14.8.14)).