ת"א 47353-03-14

ביום 21.9.15 ניתן פסק דין המורה על סילוק ידם של הנתבעים.

בסיכומיה שהוגשו טוענת התובעת כי לא היתה כל מחלוקת בתיק זה כי הנתבעים השתלטו על המקרקעין ללא כל הרשאה וזכות מבעליה, הנתבע ביצע במקום עבודות וגבה כספים ממשפחות הנפטרים.

התובעת מציינת כי נאלצה להוציא צו מנהלי להפסקת עבודה.

לנתבעים לא היתה כל הגנה אמיתית.

הנתבע גרר את התובעת להתדיינות והדבר צריך לבוא לידי ביטוי בהוצאות אותן היא מעריכה בסכום של 15,000 ש"ח.

הנתבעים בתגובתם טענו כי זה הוא המקרה המובהק בו יש לפטור מהוצאות משפט.

לטענתם, עומדות טענות הגנה ראויות לנתבעים אלא שקיים קושי ראייתי הנובע ממותו של יו"ר חברה קדישא אשר הבטיח ואפשר לנתבע לפתח את המקום.

הנתבעים מפנים לשהוי הרב בהגשת התביעה.

הנתבעים מפנים כי הגיעו למתווה פשרה ממנה חזרה התובעת.

הנתבעים מפנים לכך כי נפסקו הוצאות משפט משמעותיות (7,500 ₪) בצו המניעה הזמני אשר ניתן על ידי כבוד השופטת עידית ויינברגר.

הנתבעים מפנים לכך כי לא התבצעו שום הליכים של ממש בתיק זה למעט קיומן של ישיבות קדם משפט.

הנתבעים מציינים כי חסכו זמן שיפוטי ואת הצורך במתן פסק דין.

עברתי על כל נתונים התיק.

יש הצדקה לפסוק הוצאות משפט אך אלה צריכות לקחת בחשבון את העובדה שנפסקו הוצאות משפט במסגרת הסעד הזמני וכן את העובדה שבסופו של יום הנתבעים הודיעו על הסכמתם למתן פסק דין על סילוק יד.

עם זאת לא מצאתי כפי שציינתי גם בקדם המשפט כי לנתבעים יש הגנה אמיתית ועובדה זו צריכה להלקח בחשבון.