מוזס ואח' נ' ניסים ואח'

בפני תביעה ותביעה שכנגד שהוגשו שתיהן בעילה של לשון הרע.

התביעה הוגשה במקור על ידי חמישה תובעים, אולם לאחר שהוגשה חזרו בהם שלושה מהתובעים וביקשו למחוק את התביעה שהגישו. לפיכך, נותרו כתובעים רק שניים מהתובעים המקוריים. לאחר שהוגשה התביעה הגיש הנתבע כתב הגנה ותביעה שכנגד.

הן התובעים והן הנתבע הם תושבי שכונת יד התשעה בהרצליה, והם נבחרו בשנת 2016 להיות חברים בוועד השכונה. שכונת יד התשעה היא שכונה ותיקה, ומזה שנים שנעשים מאמצים לקדם בה פרויקט של התחדשות עירונית בדרך של "פינוי בינוי". במגעים לקידומו של פרויקט כזה מעורבים גורמים רבים: העיריה, התושבים, וגם יזמים שונים. כפי שעולה מכתבי הטענות ונספחיהם, על הרקע הזה היו בין הצדדים חילוקי דעות, ואלה באו לידי ביטוי בין היתר בפרסומים שונים, כולל באינטרנט.

לטענת התובעים, בפרסומיו של הנתבע נכללו התבטאויות שאותן כתב הנתבע במטרה להשמיץ אותם ולהכפיש את שמם בעיני תושבי השכונה, וזאת על מנת להביא להדחתם ולשכנע את תושבי השכונה להעדיף התקשרות דווקא עם החברה הקבלנית שהנתבע קשור אליה.

בכתב התביעה מפרטים התובעים 14 פרסומים שלטענתם פרסם הנתבע ואשר יש בהם, לטענתם, משום לשון הרע כלפיהם. לטענתם, בפרסומים אלה טוען הנתבע שהם, חברי הועד, ביקשו מחברת דימרי, אחת החברות שנתנה הצעות לפרוייקט, לקבל 100 דירות (נספח ד7 לתביעה), ו/או לשלם 200,000 ₪ (נספחים ד6, ד14 לתביעה). לטענת התובעים, בפרסומים האלה הכפיש אותם הנתבע כשרמז בהם שהם משלשלים לכיסם את ההטבות האלה, כולן או חלקן.

עוד טענו התובעים כי בפרסומיו מכנה הנתבע אותם ואת יתר חברי הוועד "חותמת גומי", "אויב", "חברים עבריינים", "וועד מפוקפק", "וועד חרא", לצד פרסום שמם ושמות כל חברי הועד ומספרי הטלפון וכתובות הדוא"ל שלהם. לטענתם, הנתבע גם מתייחס בחלק מפרסומיו לחזותם של התובעים כשומרי מצוות ומייחס להם התחזות, כשהוא כותב, בין היתר: "גם תגיד לרב נקי שאני מבקש שיעשה להם שיעור בלקחת חזות של מישהו, עאלק דתיים, שיורידו את הכיפה" (נספח ד13 לתביעה).