ת"א 47274-05-13 מורטוב נ' מ.א.י. יוסף בע"מ ואח'

לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה לאיסור פרסום שם העד, לא מצאתי אותה מבוססת מבחינה משפטית.

סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט מאפשר לאסור פרסום פרטים מזהים כאשר יש בהם פגיעה בפרטיות, אשר באיזון מול האינטרס הציבורי בפומביות פסקי הדין, משקלה של הפגיעה בפרטיות האדם הנדון גובר.

בענייננו אין מדובר כלל בפגיעה בפרטיות. מדובר במי שהעיד מטעם אחד מהצדדים, ועדותו נבחנה ולא נמצאה מהימנה.

ברי כי קביעות לעניין מהימנות או אי מהימנות עדים הינן מעשה שבשגרה בפסקי דין, ולא יעלה על הדעת כי כל עד, יהא מקצועו אשר יהא, יטען לאחר פרסום פסק הדין כי הקביעה אודות אי מהימנות עדותו פוגעת בפרטיותו או בשמו הטוב או בפרנסתו, ויבקש להחסות את פסק הדין או את פרטיו המזהים. בכך יהיה כדי לעשות את עקרון פומביות הדיון לכלי ריק ועקר מתוכן, ואף לעודד בעקיפין מתן עדויות שקר, שכן כאשר העד המוזמן להעיד אינו חושש ממה שייקבע אודות עדותו בפסק הדין, לא יחשוש מלהעיד כל דבר שקר המשרת את האינטרס שלו או של מי שזימנו לעדות.

בפסיקה נקבע מפורשות כי חשש לפגיעה בשם הטוב או לפגיעה בפרנסה אינו עונה על הפגיעה בפרטיות הנדרשת לפי סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט.

​ברע"א 482/13 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מירה רפאל ואח' נפסק ע"י כב' השופט זילברטל:

"בטרם סיום, ראיתי לנכון לייחד מספר מילים בנוגע להנמקתו של בית משפט קמא. כמפורט לעיל, החלטתו של בית משפט קמא לאסור את פרסום שמו ופרטיו של המשיב, נסבה, בעיקרו של דבר, על הפגיעה הפוטנציאלית בפרנסתו של המשיב. לפיכך נעשתה הבחנה בין שני המשיבים. בית משפט קמא הדגיש, כי המשיב, עורך-דין במקצועו, תלוי לצורך פרנסתו במניעת פרסומים שליליים אודותיו, גם בעניין מצבו הבריאותי. בית משפט קמא סבר כי פגיעה פוטנציאלית זו בהכנסתו של המשיב עולה כדי פגיעה חמורה בפרטיותו. דא עקא, שפגיעה פוטנציאלית בפרנסה, תהא חומרתה אשר תהא, אינה מובילה בהכרח לפגיעה חמורה בפרטיות, ומכאן שאין היא בבחינת השיקול העיקרי הרלוונטי במלאכת האיזונים הנדרשת בגדרי סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט (עניין ידיעות אחרונות, פסקה 12; ע"א 2763/09 לוי נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 4 [פורסם בנבו] (החלטה מיום 21.2.2013)). האינטרס המרכזי הניצב אל מול עקרון פומביות הדיון, בשאלה האם יש להורות על איסור פרסום אם לאו, הוא – כמוסבר – הפגיעה החמורה בפרטיות, ולא פגיעות אחרות כמו פגיעה בפרנסה או פגיעה בשם הטוב, גם אם לא אחת מתקיים קשר הדוק בין אלה. פגיעה בפרנסה (או בזכות לשם טוב) עלולה להתרחש גם מקום שבו כלל לא היתה פגיעה בפרטיות, לא כל שכן פגיעה חמורה, ומכאן שאין היא בבחינת השיקול העיקרי הרלוונטי. כך למשל, כאשר התביעה סבה על טענה הנוגעת לשמו הטוב של בעל הדין, כמו איחור בתשלומים בהם חייב אותו בעל דין. בענייננו, כאמור, ההצדקה לאיסור פרסום שמו ופרטיו של המשיב נעוצה בפגיעה החמורה בזכותו לפרטיות. מכאן, שאף אם פגיעה זו לא הייתה מובילה לפגיעה בפרנסתו של המשיב, ברי כי עדיין היה מקום לאסור את הפרסום, וההיפך – מקום בו נפגעת פרנסת בעל דין מחמת הפרסום, אך אין מדובר בפגיעה בפרטיות, אין עילה לאסור פרסום." (ההדגשות שלי – נ.מ.ש.)

יחד עם זאת, לנוכח היות הבקשה בהסכמת הצדדים, העובדה כי העדות ניתנה בעניין נקודתי שארע לפני שנים רבות ובהעדר עניין לציבור בסכסוך בין בעלי הדין, אני נעתרת לבקשה ומורה כי שמו של העד לא יוזכר בפסק הדין.