ריבה נ' קרן היסוד המגבית המאוחדת לישראל

בפניי תביעה כספית לתשלום פיצויים בסך של 600,000 ₪ (לצרכי אגרה) בשל טענה בדבר הפרת הסכם וזכויות יוצרים של התובע.

תמצית טענות התביעה

התובע - יחיאל ריבה, הגיש תביעה כנגד קרן היסוד - המגבית המאוחדת לישראל, במסגרתה טען כי הוא צלם אשר מצלם כבר יותר מ- 50 שנה תמונות של נופי ארץ ישראל, אתריה ואנשיה. לטענתו, בינו לבין הנתבעת נוצר קשר ראשוני בשנת 2014, עת ביקשה הנתבעת להגדיל את התרומות שהיא מקבלת לטובת מדינת ישראל ולקדם את ההסברה בעולם. כעבור שנה גילה התובע שהנתבעת ביצעה מאות הפרות של זכויות היוצרים שלו וזכויות אחרות, על כן פנה אליה במכתב מיום 15.10.15 בו התריע על הפרת הזכויות והפרת הסכם שנחתם בין הצדדים. בעקבות פנייתו נפגשו הצדדים ועלה רעיון לבניית מיזם משותף שמטרתו הרחבת גיוס התרומות לנתבעת באמצעות שימוש בתמונות שצילם התובע, כך שתורם יקבל כאות הוקרה על תרומתו תמונה במתנה שצילם התובע. לטענת התובע, המו"מ לעניין הקמת המיזם התנהל במשך שנתיים בהן הציע רעיונות ודרכים לבניית המיזם, שיווקו, הפעלתו והצלחתו. בתום השנתיים הגיעו הצדדים להסכמה והתובע חתם ביום 14.9.2017 על כתב קבלה וסילוק ועל הסכם שיתוף פעולה (להלן: "ההסכם") במסגרתו נקבע כי יוקם מיזם משותף ובנוסף התובע יקבל פיצוי בסך של 100,000 ₪ עבור הפגיעה במוניטין, עוגמת הנפש וההוצאות שנגרמו לו. בחלוף שנתיים מעת שהוקם המיזם גילה התובע כי הנתבעת מסכלת ומכשילה את הצלחת המיזם וכל שעלה בידה הוא לגייס תרומות בסך של 1,100$ בלבד.

התובע טען שהנתבעת הפרה את ההסכמות בין הצדדים כלהלן: אף שעל פי ההסכמה והתחייבות הנתבעת היה עליה לפעול בשיתוף פעולה מולו ולקבל את אישורו והסכמתו לגבי כל שימוש בתמונות, היא נהגה בו כ"נתון לחסדיה"; הנתבעת פעלה בניגוד לאמור בסעיף 1 להסכם המיזם ועשתה שימושים רבים ושונים בתמונות שצילם שלא במסגרת המיזם, ללא אישורו וידיעתו; הנתבעת לא שיווקה את המיזם כמתחייב בהסכם, באמצעות שליחי קרן היסוד בעולם או ע"י הפצתו בהודעת מייל לרשימת התפוצה של הנתבעת; הנתבעת לא ביצעה והפיצה קטלוג דיגיטלי של התמונות; הנתבעת לא ערכה תערוכות צילום כפי שהוסכם; הנתבעת לא הזמינה את התובע לשני ימי צילום בחודש; הנתבעת לא שלחה לתורמים בצירוף לתמונה מכתב שמפרט את פרטי ההתקשרות עם התובע בנוסח שסוכם בין הצדדים; הנתבעת כמעט שלא העלתה פוסטים ברשת החברתית "פייסבוק" בשלושת העמודים השונים שתוכננו לשם כך, והוא אינו יודע האם הושקע מלוא התקציב לקידום התמונות (850$ בחודש); הנתבעת הפרה גם את סעיף 5.4 ב להסכם המיזם, כאשר לא העבירה לתובע דיווחים כספיים ואחרים הקשורים במיזם, בזמן ובפירוט הנדרש; הנתבעת נמנעה מלהזמין את התובע לאירועים משמעותיים שהיה בהם כדי לקדם את המיזם ולא חידשה את מאגר התמונות באתר האינטרנט; הנתבעת פעלה להרחקת אוכלוסיות של יהודים מהמיזם בניגוד להסכם תוך שהיא מבליטה מוטיבים נוצריים ומסתירה מוטיבים לאומיים וישראליים. עוד נטען, שהנתבעת ביצעה קידום של המיזם בארצות עניות אף שאינן מתאימות לקהל יעד שתורם; הנתבעת לא קיימה ישיבות כנדרש בהסכמים ולא פעלה לתיקון ליקויים המיזם בהתאם לסיכום הצדדים; הנתבעת, באמצעות נציגה מר תומר רוטליין, השתלטה על דף המיזם תוך אי מתן דיווח לתובע על השימוש שנעשה בתמונות שצילם; אתר התמונות שיועד למיזם לא התאים לאופי המיזם והנתבעת לא הקצתה כוח אדם ייעודי המתאים מבחינה מקצועית לצורך המיזם; לא שולמו לתובע החזר הוצאות ונסיעה בהתאם להסכם עבור יום הצילום הנוסף בחודש.

נוכח האמור טוען התובע שהנתבעת הפרה את הסכם המיזם הפרה יסודית ומעת שלא מילאה אחר התחייבויותיה הרי שכתב הסילוק שנחתם בין הצדדים ביום 14.9.2017 בטל ומבוטל. לטענתו, בשים לב להפרות המתמשכות של זכויות היוצרים שלו, הוא זכאי לפיצוי בסך של 2.5 מילון ₪, אולם לצרכי אגרה הוא העמיד את תביעתו על סך 600,000 ₪.

תמצית טענות ההגנה

הנתבעת טענה בכתב ההגנה שהוגש מטעמה כי התובע הוא צלם חובב שביקש לנדב מזמנו וכישרונו לטובת המדינה ללא תמורה, זאת על בסיס "חברות" אישית עם מנהל חטיבת התקשורת השיווקית דאז בנתבעת. לטענתה, הצדדים חתמו על כתב קבלה וסילוק ביום 14.9.2017, במסגרתו קיבל התובע, לפנים משורת הדין, פיצוי בסך של 100,000 והוסכם על הקמת המיזם. התובע מנוע מלטעון כל טענה שנוגעת לתקופה קודם לחתימת ההסכם, ולכן דין טענות אלה להימחק.