ת"א 4719-03-10 עטיה ואח' נ' כדורי ואח'

1. התובע (להלן: "עטיה") היה בזמנים הרלבנטיים לתובענה, הבעלים של מחסן בשוק הסיטונאי בחיפה ועסק במכירת ירק. הנתבעת 3 (להלן: "החברה") הינה חברה לשיווק תוצרת חקלאית אשר פעלה באמצעות הנתבע 2 (להלן: "כדורי"), אביו של הנתבע 1. הנתבע 1 הינו בעל המניות ומנהל החברה.

2. ביום 10.05.07 חתמו התובע והחברה על הסכם שכירות, לפיו השכיר עטיה לחברה את מחסן מס' 7 והמשרד הצמוד לו, הנמצאים בשוק הסיטונאי לירקות ופירות בחיפה. תקופת השכירות הוגדרה כמתחילה ביום 06.05.07 ומסתיימת ביום 30.04.09. במסגרת הסכם השכירות, חתמו כדורי ובנו על כתב ערבות אישית למילוי כל תנאי הסכם השכירות ע"י החברה.

לטענת התובע, נשארה החברה במושכר גם לאחר שהסתיימה תקופת השכירות, ועבור חודשים אלו לא שילמה דמי שכירות, וכן לא שילמה את המיסים הנדרשים עבור המושכר. לפיכך טען התובע, כי חוב החברה והערבים בגין דמי השכירות הינו 25,000 ₪. בשלב הסיכומים ויתר התובע על טענה זו לאחר שהוכח בחקירתו כי בתקופה הרלבנטית כלל לא היה בעל הנכס ומשכך ממילא אין לנתבעים כל חבות כלפיו. לעניין זה עוד אדרש בהמשך.

כמו כן טען התובע כי שיקים שנתנה החברה בגין רכישת פירות וירקות בסך 8,291 ₪ חוללו.

בנוסף טען כי החברה הותירה חובות ארנונה לעיריית חיפה בגין תקופת השכירות בסכום של 51,767.09 ₪, אשר אותם שילם בעצמו, וכן חוב כספי להנהלת השוק הסיטונאי בסך של 12,031 ₪, אשר גם אותו שילם בעצמו.

לטענתו, החברה הותירה במשרד שבמושכר ציוד השייך לה אותו לה פינתה בתום תקופת השכירות, ולפיכך נמנע ממנו השימוש בחלק זה. בעבור שימוש זה דורש התובע לחייב את החברה בסך של 2,000 ₪ לכל חודש החל ממועד תום חוזה השכירות ועד ליום פינוי הציוד, שנה לאחר מכן, ובסה"כ 24,000 ₪. התובע מציין כי מאחר ופניותיו לפינוי הציוד לא נענו, פינה אותו בעצמו ע"י מכירתו בסכום של 3,480 ₪ כולל מע"מ.

3. הנתבעים מצדם טענו, כי דמי השכירות שולמו במלואם עד ליום 30.04.09, ואף אחת מההמחאות לא חוללה. כאמור, על חלק זה שבתביעה ויתר התובע לאחר חקירתו הנגדית.

באשר להמחאות שחוללו טענו הנתבעים כי הן כלל לא קשורות לחוזה השכירות, אלא ניתנו בעבור רכישת סחורה מהתובע, וכי הוסכם שיקוזזו כנגד חוב שהתובע חב להם.

באשר לחוב הארנונה טענו הנתבעים, כי החברה שכרה את המבנה החל מיום 01.05.07 ואת חובה לשנת 2007 בגין 8 חודשים הסדירה באמצעות תשלום לתובע, שככל הנראה לא העבירו לעירייה. באשר לשנת 2008-2009, לא העביר התובע לחברה את החיוב בסכום הארנונה, כאשר הם מדגישים, כי בשנת 2009 חל עליהם חוב של 4 חודשים בלבד. מאחר והתובע לא שילם את חוב הארנונה, צבר זה ריבית והצמדה. כמו כן ציינו, כי לאור חובו של התובע לחברה, עליו גם לשאת בתשלומים אלו ואין מקום להגשת תביעה.