ת"א 47169-02-10 Crocs Inc. נ' יפרח

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 5.7.2017 בהעדר התייצבות הנתבע לדיון שהתקיים ביום 4.5.2017 (ולאחר שהתובעת הגישה תצהיר לפי הוראת בית המשפט).

לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהנתבע זומן לדיון וידע עליו אך לא התייצב, הכל כמפורט בהחלטה שניתנה ביום 4.5.2017. משכך, אין מדובר בביטול מחובת הצדק אלא בשיקול דעתו של בית המשפט (רע"א 5736/15 עובד נ' פקיד שומה טבריה (08.10.2015) (ופסיקה הנזכרת בו); רע"א 5448/14 חב' אלגיר טכנולוגיות (2003) בע"מ נ' עו"ד לדרמן מתוקף תפקידו ככונס נכסים (5.10.2014); ע"א 6345/11 מינהל מקרקעי ישראל נ' יומטוביאן (15.5.2012); עע"ם 8685/05 המועצה המקומית גדרה נ' משק פטר בע"מ (18.7.2010); רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ (29.10.2000); ע"א 5000/92 בן-ציון נ' עו"ד גורני, נאמן על נכסי בן-ציון (20.2.94); ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי (1.4.1954)).

כידוע, בענין זה שני שיקולים מרכזיים – הטעם בעטיו נעדר הנתבע וסיכויי הגנתו. מהי הסיבה לאי ההתייצבות לדיון ומהם סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין (רע"א 7209/14 ניסן משה נ' לשכת עורכי הדין (10.02.2015); רע"א 8186/13 גלעדי נ' ברג (2.2.2014); רע"א 9565/09 מרגוליס נ' גנץ (10.8.2010); ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (2.2.2009)). ככל שהתשובה לאחת מהשאלות הנ"ל משכנעת יותר ובעלת משקל, כך קטן המשקל שיש לייחס לתשובה האחרת (רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון (27.2.2001); ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ (23.8.1993)).

הטעם שצוין בבקשה לדחיית דיון שהגיש הנתבע בבוקר הדיון (אליו לא התייצב) הוא בראש ובראשונה קיומו של דיון מקביל של הוכחות בתיק פלילי. הנתבע ציין כי התייצבותו באותו דיון חשובה. בהחלטה שניתנה על גבי בקשת הדחייה צוין, בין השאר, כי לבקשת הדחייה לא צורפו זימון או החלטה הקובעים את הדיון בתיק הפלילי וכי הבקשה אף נטולת פרטים מינימליים כמו מספרו של אותו תיק.

לבקשה לביטול פסק הדין צורפו 2 עמודים ראשונים של כתב אישום בתיק פלילי מהם עולה כי הנתבע הינו אחד הנאשמים בו (הנאשם 5). לא הובאה בבקשת ביטול פסק הדין ראיה שהנתבע נכח בדיון הפלילי באותו מועד, ומסתבר כי לא בכדי. מתגובת הנתבע לתשובת התובעת לבקשת ביטול פסק הדין עולה, כי הנתבע הופטר מהתייצבות לדיון הפלילי. גם מעיון עצמאי במערכת נט המשפט עולה כי הנאשם 5, הוא הנתבע/המבקש, לא התייצב לישיבת 4.5.2017 בתיק הפלילי ובא כוחו שם ציין לפרוטוקול כי הוא שוחרר מהתייצבות בהסכמת המאשימה.

הנה כי כן, לא היתה לנתבע מניעה הקשורה לתיק הפלילי מלהתייצב לדיון בתיק דכאן. אף יש קושי, בלשון מתונה, בהבאת אותו דיון כנימוק לכך שהנתבע לא התייצב. יוער כי בתגובה לתשובה נטען שהנתבע שוחרר מהתייצבות לדיון הפלילי "ברגע האחרון" אולם אין פירוט נוסף בדבר מהותו של אותו "רגע אחרון". לפי רשימת הדיונים בתיק הפלילי שצורפה כנספח לתגובה, הדיון בתיק הפלילי היה קבוע לשעה 13:00 באותו יום, בבית המשפט המחוזי-לוד. מנגד, הדיון בתיק הנוכחי, אליו לא התייצב המבקש, היה קבוע לשעה 14:00 בעיר תל אביב, וכעולה מהפרוטוקול, פסק הדין בהעדרו ניתן בסביבות השעה 14:47.

המבקש, הנתבע, לא מצא לנכון לציין במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין כי בפועל לא נכח בדיון הפלילי באותו תאריך. הטענה, המופיעה בשלב התגובה לתשובה כאילו הנתבע "חשב...כי בקשתו לדחיית הדיון בתיק זה נענתה" או כי "האמין... כי הבקשה תתקבל" , לאו טענה היא.

טעם נוסף אותו נתן הנתבע בבקשה לדחיית מועד דיון הוא כי היה מיוצג בעבר ע"י עורך דין וכי חפץ לשכור עו"ד אחר, אך טרם קיבל את מסמכיו מעוה"ד הקודם וטרם למד את התביעה. כפי שציינה ההחלטה שניתנה על גבי בקשת הדחייה, גם טעם זה היה נטול פירוט ובכלל האמור לא צוין מועד הפסקת היצוג ע"י עוה"ד הקודם (אם הופסק). כמו כן, ההנמקה האמורה אינה טעם להעדר מדיון והעמדת בית המשפט והצד שכנגד בפני עובדה. בנוסף יצוין, כי בשלב מסוים לאחר הגשת הבקשה לביטול פסק הדין שב הנתבע להיות מיוצג ע"י אותו עו"ד שייצג אותו בעבר. לשון אחר – גם חודשים לאחר אותו דיון, הנתבע לא נטל יצוג אחר.

לטעם בשלו נעדר המבקש מהדיון אין אפוא משקל של ממש. לא מצאתי שמדובר בהיסח דעת, אי הבנה, צירוף נסיבות או רשלנות גרידא (דבר שספק אם נטען), וזאת בשים לב בין השאר לדברים שצוינו לעיל, כמו גם לקשיים בביצוע המצאה אל הנתבע - כמפורט במסמכים שהוצגו בדיון והוזנו לתיק הממוחשב במסגרת בקשה 47 – אשר מעלים רושם של נסיון התחמקות (רע"א 706/15 המועצה המקומית באר יעקב נ' עו"ד שלו - המנהל המיוחד של העמותה (22.04.2015)).