ת"א 47045-07-12 עירית שפרעם נ' ש.ג תפעול אפק בע"מ

זוהי תובענה שטרית בגין שיק על סך 60,000 ₪ שזמן פרעונו 14.10.08 שנמשך על ידי הנתבעת לפקודת התובעת. אין חולק כי השיק הינו אחד מסדרה של ארבעה שיקים עוקבים בעלי זמן פרעון שונה שנמסרו על ידי הנתבעת לתובעת ביום 12.10.08. הנתבעת טוענת טענת כשלון תמורה, מאחר ולטענתה השיקים נמסרו בגין זכייה במכרז להפעלת בית מטבחיים באיזור התעשייה בשפרעם, כאשר בסופו של דבר לא נמסרה החזקה במקום לנתבעת. התובעת טוענת לעומת זאת, כי השיקים נמסרו במסגרת הסדרי חוב שנעשו עם מנהלה של הנתבעת ובעל השליטה בה מר סלמאן שופאניה (להלן: "סלמאן"), שאינו רשום בה כבעל מניות אלא בנו ג'אבר שופאניה (להלן: "ג'אבר), וזאת בגין חובות קודמים של חברות אחרות בשליטתו אשר החזיקו בבית המטבחיים. הצדדים ויתרו על חקירות עדים בתיק זה והסתפקו בטיעונים על בסיס החומר שבתיק הכולל תצהיר עדות ראשית של גזבר התובעת, ותצהירו של ג'אבר שצורף בשעתו להתנגדות לביצוע שטר.

העובדות הרלבנטיות הן אלה:

עסקינן במכרז לניהול בית המטבחיים שהוצא במחצית הראשונה של שנת 2008. למכרז ניגשו בין היתר הנתבעת וחברת אופק פנורמה בע"מ (להלן: "חברת פנורמה") שאף היא חברה בשליטתו של סלמאן. עוד אין חולק כי קודם לכן הפעילה את בית המטבחיים חברת אפק להחזרים ונכסים בע"מ, שאף היא חברה בשליטתו של סלמאן. בתאריך 14.5.08 פתחה ועדת המכרזים את תיבת ההצעות למכרז ובעקבות דמיון בשם בין הנתבעת לחברת פנורמה זימנה את סלמאן לישיבה, וזה אישר כי שתי החברות הינן בבעלותו. לאחר בירורים שונים והמצאת מסמכים, החליטה ועדת המכרזים ביום 28.6.08 להמליץ בפני ראש העיר לקבל את הצעתה של חברת פנורמה שהיתה גבוהה מהצעתה של הנתבעת. ביום 15.7.08 אישר ראש עירית התובעת מר עורסאן יאסין את המלצת ועדת המכרזים, וזאת בכתב ידו על גבי המלצת ועדת המכרזים. ביום 20.8.08 אף נשלח מכתב של מ"מ ראש העיר אל חברת פנורמה, ע"מ שתחתום על חוזה עם העיריה להפעלת בית המטבחיים, בהתאם לתנאי המכרז, וכי החוזה יכנס לתוקף לאחר קבלת רשיון עסק למקום. אין מחלוקת כי מסיבה כלשהי, חוזה לא נחתם בין הצדדים. בין לבין, ומסיבה בלתי ידועה, שלח ראש העיר ביום 10.8.08 מכתב לועדת המכרזים ובו קבע כי מאחר והצעתה של חברת פנורמה גבוהה מדי ואינה מעשית הינו ממליץ לקבל את הצעת הנתבעת. אין חולק כי לא ננקטה בענייננו הפרוצדורה הקבועה בסעיפים 148(ב) + (ג) לפקודת העיריות [נוסח חדש], היינו, ראש העיר לא הביא את המלצתו זו למליאת מועצת העיר ולא קיבל את אישורה לסטות מהמלצות ועדת המכרזים. גם אין חולק כי המלצתו של ראש העיר לא יושמה. לטענת הנתבעת בעקבות החלטת ראש העיר הביאה את השיקים שאחד מהם הוא נשוא התובענה לתובעת. עובדה זו מוכחשת על ידי התובעת.

טענות הצדדים:

התובעת טוענת כי השיקים ובהם השיק נשוא התובענה נמסרו לתובעת לא כתשלום בגין זכייה כלשהי של הנתבעת במכרז, אלא כחלק מהסדרי החובות של סלמאן בגין החזקה קודמת של המקום, אשר סלמאן היה משלם בשיקים של החברות בבעלותו, כאשר הינה מצביעה על כך כי חובות החברות השונות בגין החזקת בית המטבחיים (דמי שכירות, ארנונה ומים) לעיריה עמדו ביום 4.8.08 על סך של 505,713 ₪. התובעת טוענת שהנתבעת גם ידעה היטב כי לא זכתה במכרז. התובעת גם מצביעה על תביעה שהגישה הנתבעת כנגד התובעת, שנמחקה בסופו של דבר, לאחר שבית המשפט באותו הליך חייב את הנתבעת כאן בהפקדת ערובה, אך זו לא הופקדה ובית המשפט שם התבקש למחוק את התובענה. התובעת טוענת לתחולת החזקות השטריות לטובתה ולהיותה אוחז כשורה.

הנתבעת, לעומת זאת, טוענת לכשלון תמורה, הואיל ומדובר לטענתה בשיק שניתן כתמורה לזכיית הנתבעת במכרז, שלא יצאה לפועל. הנתבעת טוענת כי אין מקום לחייב את הנתבעת, הואיל ולבעל המניות של הנתבעת – ג'אבר אין כל קשר לחובות החברות האחרות שבשליטת אביו סלמאן. הנתבעת טוענת, כי טענות התובעת הינן למעשה נסיון לבצע הרמת מסך בין החברות השונות או טענה לחיוב על פי סעיף 8(ג) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992, המאפשר הרמת מסך סטטוטורית לחיוב בארנונה במקרים מסויימים, על אף שהתובעת לא טענה כי מתקיימות הנסיבות הנדרשות לחיוב שכזה. הנתבעת גם מצביעה על כך שבנספחי הנה"ח של התובעת שצורפו לתצהיר התובעת מצויין כי מדובר בשכ"ד בית מטבחיים, דבר המלמד כי כי מדובר בשיקים שנמסרו בגין המכרז.

דיון והכרעה:

גם אם אינני דן בשאלה האם התובעת הינה בגדר אוחז כשורה, היינו צד רחוק לעסקת היסוד (ראה: ע"א 1886/97 זאב יהודה נ' פנינה זלמה, פ"ד נג (1) 132 (1999)),דבר המעלה שאלות בדבר ידיעת התובעת על תנאי עסקת היסוד כחלק מתנאי תום הלב, ברור הוא כי לכל הפחות הינה בגדר אוחז, הזכאי לחזקה כי הינו אוחז בעד ערך, כקבוע בסעיף 29(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש]. בהתאם, הנטל בשאלה האם קיים כשלון תמורה, רובץ על הנתבעת ולא על התובעת (ראה: יואל זוסמן דיני שטרות (מהדורה שישית, 1983), בעמ' 119). לצדדים בענייננו, גרסאות סותרות באשר לתמורה שניתנה בעד השטרות, ואולם, בניגוד לנטען על ידי הנתבעת, אין כל צורך לבצע הרמת מסך רגילה או סטטוטורית, שכן תמורה לשטר יכול שישמש חוב קודם, וגם חוב של צד שלישי (השווה: ע"א (י-ם) 2174/01 פיצה הום בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ [ניתן ביום 26.11.2001]). יצויין כי כך קובעים גם דיני החוזים ודיני עשיית עושר ולא במשפט, שכן על פי סעיף 40 לחוק החוזים [חלק כללי], התשל"ג-1973, חיוב יכול שיהיה מקויים על ידי אדם שאינו החייב, אפילו לא הוסמך על ידי החייב (ראה: דניאל פרידמן ואלרן שפירא בר-אור דיני עשיית עושר ולא במשפט (מהדורה שלישית, 2015), כרך א, בעמ' 297-298).

ברור אפוא, כי הנתבעת אינה יכולה לפטור עצמה בטענה כי מדובר למעשה "בהרמת מסך". היה עליה להיכבד ולהפריך את טענותיה העובדתיות של התובעת. אני קובע כי זאת לא עלה בידה לעשות. ראשית, הציון בהנהלת החשבונות כי השיקים ניתנו כדמי שכירות בגין בית המטבחיים אינו מעלה ואינו מוריד, שכן אין חולק שהחברות האחרות אכן הפעילו את המקום קודם לשנת 2008, וכי אכן קיים חוב קודם ל- 2008, בגין הפעלה זו. לפיכך, הכיתוב יכול להתיישב יפה גם עם גרסתה העובדתית של התובעת. שנית, הנתבעת טוענת כי שילמה מיידית לאחר מכתבו של ראש העיר מיום 10.8.08. טענה זו מעוררת תמיהה. מדוע שהנתבעת תשלם, בטרם נכרת חוזה רשמי בין העיריה התובעת לנתבעת, על פי תנאי המכרז?! זאת מקל וחומר, כאשר מהמכתב המאוחר יותר מיום 20.8.08, עולה כי תנאי המכרז דרשו חתימה שכזו ואף קבלת רשיון עסק כתנאי לכניסת החוזה לתוקף. הנתבעת לא הציגה את תנאי המכרז, האם בכלל מאפשרים תשלום מוקדם שכזה, כך שהשאלה העולה הינה, גם אילו היתה כוונת תשלום כזה כנטען, האם בכלל התובעת היתה מסכימה לקבלו, בטרם נכרת חוזה רשמי ונחתם, ובטרם הוצא רשיון עסק. לא זו בלבד, אלא שבנסיבות אלה היה מצופה מנתבעת להזמין לעדות הן את ראש העיר, והן את סלמאן שהיה הרוח החיה במגעים עם התובעת. קל וחומר שכך, לאור טענת גזבר העיריה, בסעיף 37 לתצהירו כי התובעת מעולם לא היתה במגע עם ג'אבר.

המסקנה איפוא הינה כי חזקת התמורה לא הופרכה, ולא הוכחה טענת כשלון התמורה.

נוכח כל האמור אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת בתשלום השיק נשוא התובענה. אני מורה על חידוש ההליכים בתיק הוצאה לפועל 13-11075-08-8 ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪.