ת"א 47027-12-14

לפניי בקשה להטלת עיקול זמני בדרגה שניה, על הזכויות של המשיבים 1 ו-2 בשני מגרשים של כ-300 מ"ר בגוש 3 חלקות 26 ו-28, אדמות כפר מסחה ואדי אל שאמן המיועדים לבניה על פי תב"ע מאושרת שידועה בשם 126-2 המכונה גם "עץ אפרים הרחבה" או "רמת אלקנה" במקרקעין הרשומים בלשכה לרישום מקרקעין בעיר אריאל בספר מס' 2 עמ' 10 (להלן: "הבקשה").

אציין, כי הבקשה הוגשה לאחר שהתיק נוהל ואף לאחר שניתן צו להגשת סיכומים (ביום 6.11.16). סיפור המעשה בקצרה הוא כדלקמן:

1. על פי האמור בכתב התביעה המתוקן (מיום 27.1.16), בתאריך 6.1.1983 רכש התובע (המבקש כאן), עו"ד במקצועו, מהנתבעות 1 ו-2, זכויות בשני מגרשים של 600 מ"ר, ב"תוספת לאלקנה ג'", שמיקומם המדויק של המגרשים אמור היה להיקבע בהגרלה (להלן: "ההסכם").

2. ביום 9.7.14 פנה התובע אל החברה במכתב, לפיו רכש שני מגרשים בחלקת קרקע הקרויה "עץ אפרים הרחבה", הידועה כגוש 3 חלקות 26 -28 ואדי אל שמי, קרקעות כפר מסחה בישוב עץ אפרים. עוד נכתב שם, כי לתובע נודע לאחרונה, שבשנת 2011 או בסמוך לכך נרשמה הקרקע בטאבו על שם החברה ואושרה תוכנית המתאר, ומאז מתבצעת בשטח פעולה של בניית בתי מגורים. במסגרת המכתב ביקש התובע כי ייודע אלו מגרשים הוקצו לו.

3. ביום 29.7.14 ענה ב"כ החברה, כי אין בין המקרקעין המצוינים בהסכם לבין המקרקעין המצוינים במכתב התובע כל קשר, כי המקרקעין בהם נקב התובע במכתבו אינם בבעלות הנתבעת, וכי הם מצויים מזרחית לגדר ההפרדה.

4. עניין התביעה הוא באכיפת ההסכם.

5. בכתב ההגנה טענו הנתבעות, כי יש לדחות את התביעה בגין התיישנות, העדר יריבות, העדר עילה, חוסר תום לב משווע, הסתרת פרטים מהותיים ולגופו של עניין. לדברי הנתבעות, מדובר בהסכם שנערך לפני עשרות שנים ולא ניתן לדעת אם קוים או בוטל, כאשר בהסכם אין הגדרה למקרקעין שנרכשו, ובפועל התובע (שהיה ב"כ הנתבעות 1 ו-2) רכש חלקת קרקע אחרת. בין השאר טענו הנתבעות על הסתמכות ושינוי מצב. נטען, כי הנתבעת 1 הקימה פרויקט על המקרקעין נשוא התביעה, ולדידן, בעת הקמת הפרויקט לא נלקחה בחשבון אפשרות כי תהא דרישה לזכויות בחלק המקרקעין ולפיכך הגשת תביעה לאחר 40 שנה פוגעת בזכות ההסתמכות של הנתבעות.

6. בבקשה דנן טוען המבקש, כי על פי תב"ע מאושרת, המקרקעין בהם עסקינן חולקו ל-190 מגרשים לבניה בשטח של כ-300 מ"ר. אם יזכה בתביעה, כך התובע, יהיה זכאי לארבעה מגרשים כאלו, אלא שבדיון מיום 6.11.16 אמר עו"ד ויניצקי (המייצג את הנתבעות) כי נותרו רק שני מגרשים לבניה שטרם נמכרו. החשש של התובע, לפי בקשתו, היא כי אם לא יוטל עיקול על מגרשים אלו, והם ימכרו לאחר, תביעתו תתייתר, שכן לא ניתן יהיה לאכוף את ההסכם.

   אציין, כי על פי הבקשה, גם קיים עיקול על המקרקעין הידועים כגוש 3 חלקות 26 ו-28 אדמות כפר מסחה לטובת מס הכנסה, ולכן מתבקש עיקול אך מדרגה שניה.

7. לאחר שעיינתי בבקשה לא ראיתי מקום להיעתר לה במעמד צד אחד, והוריתי לנתבעות להשיב לה בהתאם לתקנה 366(ב) בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

8. תשובת הנתבעות לבקשה הוגשה אך בתחילת הדיון, כאשר נטען שלא הוגשה קודם לכן עקב טעות משרדית.