בוחבוט ואח' נ' אנידג'אר

לפניי בקשה מטעם הנתבע לארכה להגשת כתב הגנה בת 60 יום. 

תחילה אערוך סקירה של הקיים בתיק

ביום 27.3.17 התובעים הגישו נגד הנתבע תביעת לשון הרע והגנת הפרטיות בסדר דין רגיל על סך 200,000₪. עילת התביעה היא בגין הכפשה נטענת של שמם של התובעים ברשתות החברתיות ע"י הנתבע.

ביום 4.5.17 הוגשה מטעם הנתבע בקשה לארכה להגשת כתב הגנה בת 60 יום (להלן – "בקשת הארכה"). ב"כ התובעים נתן הסכמתו לארכה בת 30 יום. נטען כי ב"כ הנתבע קיבל על עצמו את הייצוג בסמוך למועדי ישראל (יום העצמאות), כאשר משרדו מצוי בעומס רב ובשל כל אלה, לא יעלה בידו להגיש את כתב ההגנה במועד.

ביום 7.5.17 הוגשה תגובה מטעם התובעים לבקשת הארכה, אשר אינה נתמכת בתצהיר. לפיה התובעים מתנגדים לארכה בת 60 יום וניתנה הסכמתם לארכה בת 30 יום, שהינה פרק זמן ארוך דיו כדי להגיש כתב הגנה. בנוסף נטען, כי בגוף הבקשה ובתצהיר קיימת סתירה באשר לעו"ד הבלעדי בתיק.

ביום 8.5.17 הוגשה תשובה מטעם הנתבע לבקשת הארכה, לפיה בתשובת התובעים לא הובא טעם ענייני לנטען בבקשת הארכה וכי אין בדחייה בכדי להסב כל נזק לתובעים. בנוסף, צויין כי התובע 1 הגיש תביעה נוספת נגד הנתבע בסמוך לתביעה זו ללא עדכון ביהמ"ש. כמו כן, ניתנה הבהרה באשר לעו"ד המייצג וצויין כי תגובתם של התובעים לא הומצאה לב"כ הנתבע והלה עודכן על תגובתם רק ע"י מזכירות ביהמ"ש. לפיכך, לאור העומס האמור ולאור התביעה הנוספת, מבקש ב"כ הנתבע מביהמ"ש להיעתר לבקשתו באופן מלא. עוד צויין כי הנתבע הינו נכה בשיעור 100% ומתפרנס מקצבת הביטוח הלאומי בלבד ולכן הטלת הוצאות במקרה דנן עשויה לפגוע בו באופן לא מידתי.

ביום 9.5.17 הוגשה מטעם הנתבע הבהרה נוספת לפיה, בתיק המקביל המוזכר לעיל, לא הוטלו על הנתבע הוצאות תוך "איזון בין הזכויות הנוגדות".

דיון והכרעה

לאחר עיון בבקשת הנתבע, בתגובת התובעים ובתשובת הנתבע, אני מקבל את בקשת הארכה.

• לתובעים קיימת זכות שתביעתם תדון ויתקדמו ההליכים בתיק, אך גם חשוב לנהוג באופן קולגיאלי וענייני כלפי הצד שכנגד. למרות שנכונותם של התובעים להעניק הסכמה חלקית לארכה מעידה על הוגנות וקולגיאליות כלפי הצד השני, מן הראוי היה, שהיו נוהגים גם בשקיפות כלפי ביהמ"ש ומעדכנים אותו בדבר הליך מקביל המתנהל בין חלק מן הצדדים שכן, אז ניתן לקבל אפוא באופן חלקי את הטענה, כי לב"כ הנתבע היה זמן קצר להיערך פעמיים כנגד אותו התובע. לפיכך ניתן להניח כי הנתבע אכן זקוק לזמן היערכות נוסף להגשת כתב הגנה.

• לעיתים מועדי ישראל אכן עשויים להיות ברי משקל בהחלטה על הארכת מועד, אך במקרה הנדון, לא מדובר בחג עם ימי פגרה רבים ועל כן, לא תנוח דעתו של ביהמ"ש להסתמך על טענה זו בבחינת שיקול מכריע.