ת"א 47020-11-11 עופרי ואח' נ' גולן

 תביעה לתשלום שכר טרחת עו"ד .

 רקע וטענות הצדדים

1.הנתבעת ביקשה את שירותי התובעים, בקשר לטענות שהיו לה כנגד מעבידה הקודם.

ביום 18.04.10 חתמה הנתבעת על הסכם שכר טרחה עם התובעים 1 ו-2, לפיו תמורת הטיפול המשפטי ישולם סך של 30% מכל סכום או פיצוי שיפסק או שיינתן לה בכל דרך שהיא. בנוסף הוסכם ש:"בעד כל דיון ו/או פגישה ישלם הלקוח לעו"ד סך 1000 ₪" וכי לסכום יתווספו הוצאות הכרוכות בטיפול המשפטי.

בסעיף 5 להסכם נכתב כי שכר הטרחה ישולם גם במקרה שהנתבעת תבקש להפסיק הטיפול בכל שלב שהוא ומכל סיבה שהיא.

2.בעת שנחתם ההסכם ולכל הפחות עד לחודש אוקטובר 2010, לא היה התובע 3 עו"ד מוסמך, אף שלמעשה, מרבית הטיפול בעניינה של הנתבעת היה על ידי התובע 3.

בשלב מסוים ביקשה הנתבעת כי התובעים יפסיקו בטיפול ואף שילמה ביום 15.3.11 סך של 1,500 ₪, עבור הוצאות שנגרמו לתובעים.

3.לטענת התובעים, הם ניהלו משא ומתן עם המעביד של הנתבעת, במסגרתו אף הוצע פיצוי בסך של 200,000 ₪ בגין טענותיה, אולם הנתבעת לא הסכימה להצעה. ביום 21.09.10 הכינו התובעים כתב תביעה כנגד המעסיק ואף סוכם שהתובעים יכינו עבור הנתבעת בקשה לפטור מאגרה. לטענתם, הנתבעת החלה לנהל משא ומתן עם המעביד והמעסיק "מאחורי גבם של התובעים" , תוך ניתוק קשר עם התובעים ולאחר מכן הגיעה להסדר עם המעסיק. לטענת התובעים, הנתבעת הייתה זכאית לפיצוי של לפחות 450,000 ₪ ועל כן נגזר סך של 30% שכ"ט, היינו סך של 135,000 ₪. בנוסף תבעו התובעים סך של 6,000 ₪ בגין 6 פגישות ו 650 ₪ בגין הוצאות שונות. לחלופין התבקש בית המשפט לפסוק שכר טרחה ראוי לתובעים.

4.מנגד, טענה הנתבעת שלא הגיעה להסדר כאמור עם המעסיק וכי התובעים אינם זכאים לשכר טרחה נוסף על השכר ששולם להם.

דיון והכרעה

פיצויי ציפייה?

5.כידוע, נטל ההוכחה הוא על התובעים המבקשים סעד מבית המשפט.

התובעים לא הוכיחו שהנתבעת הגיעה להסדר של מאות אלפי שקלים עם המעסיק ואף לא הוכיחו את אותו הסדר, כל זאת שעה שהנתבעת וחמיה, מר דיין, העידו שהם הגיעו להסדר עם המעסיק לפיו לא ישולם לנתבעת דבר, זאת בשל טענות של המעסיק באשר לאופי עבודת הנתבעת, בכללן טענות באשר לטיב עבודת הנתבעת ובאשר למשך תקופת העסקתה, שלא כסברת התובעים (ע' 11 ש' 28- 32 ;ת/1). משניתן הסבר להפסקת שירותי התובעים, משניתנה סיבה מספקת להפסקת הייצוג, שקיומה עומד במבחני יושר והגינות ומשלא הוכח חוסר תום לב מצד הנתבעת, לא הוכח שהנתבעת הפרה ההסכם עם התובעים באופן המצדיק פסיקת פיצויי ציפייה (ראו והשוו: ע"א 8854/06 עו"ד חיים קורפו ואח' נ' משה סורוצקין ואח' (20.03.08); ע"א 9784/05 עיריית ת"א-יפו נ' עו"ד ידידיה גורן ואח' (12.08.09)).

לפיכך, יש לדחות התביעה לפיצויי ציפייה וזאת גם מהטעמים שיפורטו להלן.