ת"א 46931-07-13

1.התובע- יליד 1984, היה מעורב בת.ד נשוא התביעה מיום 18/8/06 (להלן: "התאונה").

2.טרם הגשת התביעה-ניהלו הצדדים מו"מ שבמסגרתו אף מונה כמומחה מוסכם בתחום האורתופדי ד"ר מיכאל טנצמן, שנתן חוו"ד מיום 1/4/02 (להלן: "המומחה", "חוות הדעת").

3.בחוות דעתו קבע המומחה, בין היתר:

בתשובות לשאלות הבהרה מיום 9/6/08 , הסביר בקשר עם אותה החמרה אפשרית, כי:

4.התביעה הוגשה רק כעבור 5 שנים נוספות, בחודש 7/13. התיק נוהל כסדרו וביום 1/11/14, לאחר שהוגשו תחשיבי נזק מטעם הצדדים- נשלחה הצעת בית המשפט, לצרכי פשרה.

מו"מ לא הניב הסדר והתיק נקבע בהמשך לשמיעת הראיות, ליום 3/12/15.

5.לאחר שנקבע התיק לשמיעה, טען התובע כי חלה החמרה במצבו וביקש להפנותו לבדיקה נוספת ועדכנית ע"י המומחה מטעם בית המשפט.

המומחה, במענה לשאלה שהופנתה אליו ע"י בכ"ת בענין זה, השיב ביום 3/6/15 כי:

לשאלת בימ"ש, לאור הפנית התובע לטיפול ארתרוסקופי, השיב המומחה ביום 2/7/15 כי:

התובע הציג רישום ביקור נוסף במרפאת כף רגל וקרסול, הודיע כי החליט שלא לעבור את הטיפול הניתוחי, וחזר על בקשתו לבדיקה חוזרת.

6.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, בראי חוו"ד המומחה, תשובותיו הנ"ל בעבר ובהווה, והמסמכים הרפואיים הנוספים,- שוכנעתי שיש לאפשר את הבדיקה הנוספת.

אין מדובר בבדיקה רק מחמת שחלף זמן כה רב מאז התאונה (כ- 9 שנים ) ומאז חוו"ד המומחה (כמעט 8 שנים).חלוף זמן לבדו אינו מצדיק בדיקה נוספת, והטעמים לכך ברורים ואף ידונו בפסיקה. בענייננו- המומחה ציין מלכתחילה שקיימת אפשרות ממשית להחמרה.