ת"א 46891-07-1112 אפריל 2015

התובעות, חברות שעיסוקן במתן שירותי חניה ואבטחה, הגישו כנגד הנתבעת, החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי, תביעה כספית לתשלום סך של 342,200 ₪ מכוח הסכם שנחתם בין הצדדים.

על פי מסמכי התביעה, התובעת 1 הפעילה את חניון הרובע היהודי עבור הנתבעת בהתאם להסכם שכירות שהיה ביניהם. בהסכם מאוחר יותר שנחתם בין הצדדים סוכם כי תקופת השכירות תבוא לסיומה ביום 1.1.2009, והנתבעת התחייבה להעניק לתובעת זכות להפעלת חניון אחר למשך שנה, בכפוף לכך שבין הנתבעת לבין ממ"י או עיריית ירושלים ייחתם, עד ליום 31.12.10 לכל המאוחר, הסכם לשימוש במתחם חניון הר ציון כחניון ציבורי. בסיפא לסעיף 3.3 לאותו הסכם נקבע כי במקרה שהנתבעת לא תאפשר לתובעת להפעיל מחדש חניון ציבורי בהר ציון מכל סיבה שהיא, תהיה התובעת זכאית לקבל פיצוי כספי מהנתבעת בגין קיצור תקופת השכירות "ביחס לרווח שנמנע מהשוכרת, בהתאם לדו"ח מאושר ומבוקר של רו"ח של השוכרת על גובה ההפסד. הדו"ח יבוסס על הרווחים שהיו לשוכרת בששת החודשים שמיום 1.1.08 ועד 30.6.08". בנספח להסכם נקבע כי דו"ח רו"ח יתייחס להכנסות התובעת 3.

בבקשת הרשות להתגונן שהגישה, לא חלקה הנתבעת על עצם קיומו של ההסכם ועל תחולת הוראת סעיף 3.3 סיפא להסכם הקובעת פיצוי מוסכם, אך חלקה על גובה הסכום וטענה כי התובעות לא איפשרו לה לבדוק את ממצאי החישוב ודרך עריכתו ולפיכך לא שולם לתובעות סכום הפיצוי.

במסגרת הדיון בבקשת הרשות להתגונן הוסכם בין הצדדים כי הנתבעת תשלם לתובעות סך של 150,000 ₪, מתוכם סך של 100,000 ₪ שלא היה שנוי במחלוקת, ותינתן רשות להתגונן ביחס לכל סכום העולה על 100,000 ₪.

בהחלטה שניתנה ביום 29.10.12 מונה רו"ח אילן שגב כמומחה מטעם בית המשפט בתחום ראיית החשבון לבחינת הרווחים בתקופה הרלוונטית על פי ההסכם. ביום 18.2.14 הוגשה חוות דעת המומחה. לאחר מועד זה הוגשו תצהירי עדות ראשית וראיות הצדדים, ובדיון שנערך ביום 12.1.15 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה בית המשפט יפסוק על פי הסמכות הנתונה לו בסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ללא הנמקה ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים. ביום 1.4.15 נערך דיון לשמיעת טענות הצדדים.