ת"א 46871-10-14 עאסלה נ' סח ואח'

המבקש התקשר ביום 10.3.11 בהסכם עם המשיבים 1 ("עבדאללה") ו-2 ("מוחמד") (ביחד, "המשיבים") בהסכם שלפיו הוא מכר להם מגרש בשטח של 600 מ"ר המהווה 600/72,939 חלקים בחלקה 78 בגוש 19345 (בהתאמה, "ההסכם", "המגרש" ו"המקרקעין").

ביום 28.10.14 עתר המבקש למתן צו שיורה למשיבים להפסיק כל עבודת בנייה במקרקעין וכן להרוס כל בנייה שכבר בוצעה. הבקשה הוגשה קודם שהוגש כתב התביעה, ולכן, מכיוון שלא יכולתי להבין מן הבקשה מהי עילת התביעה והסעד המבוקש בה, ביקשתי את הבהרת המבקש לעניין זה, ובעקבות כך הגיש המבקש הודעה שהסכסוך אינו נוגע רק לחזקה במקרקעין, כי אם לשאלת תוקפו של ההסכם. בעניין אחרון זה טען המבקש שבכתב התביעה הוא יעתור לביטול ההסכם ולסעד הצהרתי על בטלותו. המבקש הוסיף עוד כי המשיבים מבצעים עבודות בנייה במגרש, ולכן, על מנת למנוע יצירת מצב בלתי הדיר, התבקש צו המניעה.

ביום 30.10.14 הגיש המבקש כתב תביעה שבו הוא עתר לפסק דין הצהרתי, שלפיו ההסכם יבוטל, לסילוק ידם של המשיבים מן המקרקעין וכן לפיצויים שנגרמו עקב מעשי המשיב. יצוין שבכתב התביעה טען המבקש שהמשיבים לא שילמו את כל התמורה המגיעה לו על פי ההסכם, כי הם תפסו חזקה במגרש, ועל אף שלא קיבלו היתר לעשות כן החלו בעבודות בנייה. על רקע זה שב המבקש ועתר למתן צו מניעה זמני, ובהחלטה מיום 30.10.14 נעתרתי לבקשה, והוריתי על הגשת תשובות ועל קיום דיון ביום 4.11.14. ביום הדיון התייצבו בנו של המבקש ובא כוחו, ולעומת זאת – איש מן המשיבים לא התייצב. המבקש טען שהמשיבים זומנו כדין, ועל רקע זה החלטתי להותיר על כנו את הצו הארעי שניתן ביום 30.10.14. בתוך כך הוריתי גם שעל המבקש למסור למשיבים את כתב התביעה עד יום 11.11.14, וכי יהיה על המשיבים להגיש כתבי הגנה תוך שלושים ימים מיום שיומצאו להם כתבי התביעה.

ביום 8.12.14 הגיש המבקש בקשה (מס' 7) לפי פקודת ביזיון בית משפט ("הפקודה") וטען כי המשיבים ממשיכים בעבודות הבנייה על אף שבצו המניעה נאסר עליהם הדבר וביום 11.12.14 הוריתי שהדיון בבקשה יתקיים בנוכחות המשיבים ביום 22.12.14 ובתוך כך הוריתי למבקש להמציא למשיבים הזמנות לדיון כנדרש בסעיף 6 לפקודה. ביום 18.12.14 הודיע המבקש כי לא עלה בידו להמציא למשיבים את ההזמנות לדיון בבקשת הביזיון, ועל רקע זה החלטתי שהדיון יתקיים ביום 1.1.15 והוריתי כי כתבי הטענות וההחלטה יומצאו למשיבים עד יום 24.12.14, ויהיה עליהם להגיש תשובה עד יום 30.12.14.

בדיון שהתקיים ביום 1.1.15 התייצב רק מוחמד והודיע שהוא קיבל הודעה שהמשיב 3 ("נסים") חולה, אולם לא ידע למסור מדוע עבדאללה לא התייצב. מוחמד הודיע גם שהוא מיוצג על ידי עורך דין, אולם זה לא התייצב מחמת החג של העדה הנוצרית שחל באותו יום. עוד הסתבר כי, בניגוד להחלטה הקודמת, לא נמסרו למשיבים כתבי הטענות הנוגעים לבקשת הביזיון (בקשה מס' 7) ובנסיבות אלה לא היה מנוס מדחיית הדיון, והוא התקיים ביום 11.1.15, וגם באותו מועד הסתבר שכתבי הטענות הנוגעים לבקשת הביזיון לא הומצאו לכל אחד מן המשיבים אישית. בא כוח המבקש טען כי ההמצאה נעשתה לאשתו של נסים ולכן יש לראות בכך המצאה כדין בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 ("התקנות"). לא ראיתי לקבל טענה זו, שכן, כפי שהסברתי, הליכים לפי הפקודה הם בעלי גוון פלילי ולכן המצאת כתבי בית דין בנוגע להליכים כאלה צריכה להיעשות אישית לכל משיב. עם זאת, ומשהסתבר שהמשיבים נכחו באולם בית המשפט, הוריתי על קיום דיון ביום 14.1.15, ובתוך כך, ועל רקע ספקות שהתעוררו בנוגע לתקינות המצאת המסמכים גם בקשר לבקשה לסעד זמני, קבעתי שהדיון יתקיים הן בנושא הסעד הזמני והן בנושא הביזיון. ביום 14.1.15 התקיים דיון שבגדרו נחקרו המשיבים, וכן נחקר בנו של המבקש, עו"ד סרחאן עאסלה ("עאסלה") ונקבע שהחלטה תינתן לאחר שהצדדים יגישו סיכומי טענות קצרים, ובהם יתייחסו באי כוח הצדדים, הן לסעד הזמני והן לבקשה לביזיון בית המשפט.

בנוגע לבקשה לפי הפקודה, חזר בו המבקש מן הבקשה (סעיף 28 לסיכום טענות המבקש), ומשכך מתייתר הצורך להחליט בה.

בנוגע לסעד הזמני, טוען המבקש שהמשיבים הפרו את ההסכם בכך שלא שילמו את התמורה המלאה עבור המגרש, וכן שהמשיבים נקטו על דעת עצמם חזקה בשטח קרקע הגדול משטח המגרש המוסכם, ובכך הם פלשו לשטחים אחרים בחלקה, שלטענתו אין להם זכות להחזיק בהם. עוד נטען כי עבודות הבנייה במגרש נעשות ללא היתר, ובתמיכה לכך הוגש בגדר חקירתו הנגדית של נסים צו מנהלי להפסקת הבנייה שהוצא ביום 6.11.14 על ידי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה – לב הגליל ("הוועדה המקומית"). המבקש טוען שעל רקע התנהלות המשיבים הוא עמד בנטל הנדרש לפי תקנה 362(א) לתקנות, וכי גם בהיבט של מאזן הנוחות יש להעניק לו את הסעד הזמני המבוקש על מנת למנוע את הגדלת נזקו עד אשר תוכרע התביעה לגופה.

לטענת המשיבים, לא היה מקום לצרף את נסים, שכן אין מחלוקת שהוא איננו צד להסכם, ולכן לא ניתן לייחס לו הפרה של ההסכם, וממילא לא ניתן לקבל נגדו סעד מן הסעדים המבוקשים בכתב התביעה. המשיבים חולקים על טענת המבקש, שהובאה מפיו של עאסלה, שהם לא שילמו את מלוא התמורה עבור המגרש. לטענתם, עאסלה הוא זה שחתם על ההסכם בשם אביו (שכמסתבר, בינתיים הלך לעולמו), והוא אישר בחתימתו את קבלת מלוא סכום התמורה. נטען גם כי עאסלה היה זה שהראה למשיבים את מיקומו של המגרש, ואף קיבל על עצמו להסדיר עם הוועדה המקומית את נושא מיקום המגרש בהתאם לתכנית חלוקה. המשיבים טענו גם כי התנהלותו של עאסלה, שכאמור פעל בשם המבקש בכל עניין ודבר בנוגע להסכם ולמגרש, לוקה בחוסר תום לב במידה המצדיקה ביטול הסעד הזמני.

לאחר עיון בכתבי הטענות ושמיעת עדויות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה, ובתוך גם לבטל את הצו הזמני שניתן ביום 30.10.14, ותוקפו הוארך בדיון שהתקיים ביום 4.11.14.