ת"א 46819-05-16 אלון נ' פדלון

בפני בקשת הנתבע להעברת הדיון לבית המשפט בהרצליה מחמת העדר סמכות מקומית.

לטענת המבקש, אין כל זיקה לתביעה לבית משפט זה אלא לביהמ"ש בהרצליה משום שמקום מגורי הנתבע – משרדו הינו בבת ים מקום יצירת ההתחייבות לפי כתובות ההסכמים הינו בבת ים וכך גם המקום שנועד או היה מכוון לקיום ההתחייבות. המבקש טוען כי אף מקום מסירת הנכס – הגשת תביעה בענייני ניצולי שואה הינו בתל אביב וכך גם מקום המעשה או המחדל בשלו תובעים.

המשיב, בתגובה מטעמו טוען כי החלופה בהתאם לתקנה 3(א)(2) הינה באזור הצפון מאחר וההסכם בין הצדדים נחתם ע"י התובע בלבד באמצעות הדואר ולמעשה כלל לא נחתם ע"י המבקש. נטען כי המשיב כלל לא נפגש עם המבקש לחתימה על ההסכם במשרדו או בכל מקום אחר.

המשיב התייחס עוד להלכה הפסוקה בעניין מקומה של הסמכות המקומית בסדרי הדין וכן ביקש להתחשב במצבו של התובע שהינו קשיש ניצול שואה בשנות ה – 80 לחייו, המתגורר בכפר תבור ויקשה עליו להגיע למחוז תל-אביב לניהול תביעתו כנגד המבקש.

לפיכך ביקש המשיב לדחות את הבקשה ולחייב את המבקש בהוצאותיו.

ראשית יש לומר כי הטענה בעניין הסמכות המקומית הועלתה בהזדמנות הראשונה, בכתב ההגנה. כך, יש לעבור לבחינת הסמכות המקומית לגופה.

תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת : 3"(א) תובענה שאינה כולה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה: (1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2) מקום יצירת ההתחייבות;

(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4) מקום המסירה של הנכס;