ת"א 46768-01-15 פרץ ואח' נ' תנועת הנוער "האיחוד החקלאי" ואח'

כתב התביעה בתיק זה, אשר הוגש בינואר 2015, עוסק בפעילות הנתבעת 1, תנועת הנוער האיחוד החקלאי (להלן: "התנועה") בישוב לבון (להלן: "הישוב"), אשר מנוהל על ידי הנתבעת הפורמאלית 3, אגודת לבון כפר שיתופי בע"מ (להלן: "האגודה"), ונמצא בתחומה של הנתבעת הפורמאלית 2, המועצה האזורית משגב (להלן: "המועצה").

הטענה אשר בבסיס הגשת התביעה הייתה כי התנועה מונעת מילדיהם של התובעים, אשר מתגוררים בישוב, להשתתף בפעילות התנועה, וזאת בשל מחלוקת בין התובעים לבין האגודה בכל הנוגע לתשלומים אשר האגודה דורשת מהם לשלם.

מהות התביעה הוגדרה כ-"צו עשה / הצהרתי"; ובסעיף 12 לכתב התביעה נוסח הסעד המתבקש כדלקמן: "ליתן צו המורה לנתבעת (התנועה) להימנע מלבצע את פעילות התנועה בישוב, כל עוד מתקיימת שלא כדין הדרת ילדים מהפעילות". המועצה והאגודה הוגדרו כנתבעות פורמאליות ובכתב התביעה לא התבקש לגביהם סעד זה או אחר.

בד בבד עם הגשת התביעה, הוגשה גם בקשה למתן צו מניעה, אשר למעשה שילבה בקשה לצו מניעה עם בקשה לצו עשה ובמסגרתה התבקש צו שיורה לתנועה להמשיך ולקיים את הפעילות, ללא "הדרת ילדים", עד מתן פסק דין בתיק העיקרי.

במסגרת הדיונים עד כה, התברר כי התנועה מתנגדת מכל וכל להדרת ילדים מכל סוג שהוא וכי עמדתה היא, שלא לתת יד להדרה או הפליה או פגיעה בילדים, יהא הרקע אשר יהא. עוד התברר, כי התנועה לא פעלה תוך הדרה של ילד זה או אחר וכי תמונת המצב בישוב מורכבת מאשר נחזה מלכתחילה.

עוד התברר, כי האגודה, אשר אף היא מעוניינת שלא לפגוע בילדים ספציפיים על רקע של מחלוקות בין האגודה לבין הוריהם, החליטה לבטל לחלוטין את פעילות התנועה לגבי קבוצות גיל מסוימות, כך שלא תיגרם הדרת ילדים או פגיעה בילדים.

המועצה, אשר אף היא צורפה כנתבעת פורמאלית, הביעה עמדתה לפיה היא למעשה לא צד ראוי לסכסוך ואף היא ביקשה להדגיש, כי היא התנגדה ומתנגדת לכל פגיעה בילדים ובוודאי שכך הם פני הדברים בסכסוך הקונקרטי.

במסגרת כמה החלטות שניתנו בתיק, הבעתי את עמדתי לגבי הסכסוך ולגבי העובדה שאת המחלוקות הכספיות והעקרוניות שבין התובעים לבין האגודה, יש לברר במסגרות אחרות. מוסכם על כולם, כי אין מקום לעשות שימוש בילדים, לא על מנת לאלץ את ההורים לשלם תשלומים שבמחלוקת ולא על מנת לאלץ את ביהמ"ש להידרש לסוגיות אשר מן הראוי לברר במסגרות אחרות. הערתי, כי יתכן ושני הצדדים אשר ביניהם קיימת היריבות "האמיתית" (התובעים והאגודה) מנצלים את הסכסוך שפרץ לגבי השתתפות הילדים בפעילות התנועה על מנת להציף סכסוך כספי עקרוני אחר. עמדתי הייתה כי ככל שהתובעים סבורים שיש מקום לברר את המחלוקת שביניהם לבין האגודה, עליהם לפנות בהליך מתאים לערכאה המוסמכת למול האגודה (בדרישה לפטור אותם מהתשלום הנדרש), ומנגד - ככל שהאגודה סבורה שעל התובעים לשלם לה את אותו תשלום, אף היא יכולה לנקוט בהליכים מתאימים.

אף לאחר הערותי אלו, לא השכילו הצדדים למצוא פתרון מוסכם לאכסניה הראויה לבירור המחלוקת שבין התובעים לבין האגודה, אותה אני מכנה "המחלוקת האמיתית".

במהלך הדיון שהתקיים היום, מתברר, כי לא חלה התקדמות בכל הנוגע לאפשרות לסיים את הסכסוך המהותי בשלב הזה, והדברים אף כרוכים בהליך נוסף שמתנהל בערכאות ואשר יש לו השלכות מסוימות לגבי התיק הנוכחי – וכוונתי לע"א 6434/13 מיכל ולנסקי נ' הררית אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, אשר עוסק במחלוקות דומות ואשר בו התקיים דיון אתמול בביהמ"ש העליון וצפוי להינתן בו פסק דין בימים הקרובים.