סמואל נ' נאות לירן בע"מ ואח'

בפניי בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, לכוף על המשיבים, באמצעות עיצומים וקנסות, את ביצועו של פסק הדין שניתן ביום 19.10.12, ולחייב את המשיבה – חב' נאות לירן בע"מ (להלן: "המשיבה", "החברה" או "נאות לירן"), להגיש לקרן לשיקום מחצבות תכנית שיקום לכל אתר הכרייה, הכוללת את חלקה 14 בגוש 4593, כשהיא מאושרת ע"י הועדה המקומית לתכנון ולבניה שורקות.

ביום 19.10.12 ניתן ע"י בית משפט זה (כב' השופט קינר) פסק הדין, המכריע את המחלוקות ההדדיות בין הצדדים נשוא תיק זה.

בקליפת אגוז יצויין, כי המבקש בפניי (הוא התובע והנתבע שכנגד בהליך העיקרי) הוא הבעלים של חלקה 14 בגוש 4593 (וכן של חלק מחלקות 1 ו – 38 באותו גוש), המשיבה היא הבעלים של חלקה 15 (וכן של חלק מחלקות 1 ו – 38), והמשיב 2 הוא כיום בעל המניות ומנהל המשיבה.

במסגרת פסק הדין נקבע, כי המשיבה ביצעה פעולות שונות אשר גרמו נזקים לחלקה 14 שבבעלות המבקש, בכך שחרגה מתנאי היתרים שניתנו לה לכריית חול, וכרתה חול בכמות העולה על הכמות המאושרת. כפי שנקבע בפסק הדין, בחלקתו של המבקש נפער בור, שמימדיו ומאפייניו נדונו והוכרעו בפסק הדין. פסק הדין לא הכריע בשאלה האם המשיבה כרתה בפועל את החול מחלקתו של המבקש, או שמא הכריה נוצרה עקב התמוטטות דפנות המחצבה (כנטען ע"י הנתבעים בהליך), שכן הכריע, כי כך או כך אחראית המשיבה למצב שנוצר.

במסגרת פסק הדין נקבע כי על המשיבה לפצות את המבקש פיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו לו, ובנוסף לכך נדונו הסעדים אותם ביקש המבקש במסגרת תביעתו, שעניינם שיקום חלקתו.

במסגרת דיון זה, קבע בית המשפט כי "אין ספק כי יש להחזיר את מצב חלקה 14 לקדמותו, והדבר אמור להתבצע בפעולה של שיקום הקרקע" (סעיף 88 לפסק הדין). יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי לא ניתן ליתן צו הנוגע לשיקום חלקה 14 במסגרת הליך זה. זאת, בין היתר, בשל העובדה שעבודות השיקום עצמן צריכות להתבצע ע"י הקרן לשיקום מחצבות ("הקרן"), אשר לא היתה צד להליך ולא התבקש כלפיה כל סעד; וכן בשל כך שעפ"י עדותו של הממונה על המכרות העומד בראשות הקרן (ועל אף שהופקדו בידי הקרן ע"י הנתבעים הכספים הדרושים לביצוע עבודות השיקום), לא תתבצענה עבודות שיקום בחלקה 14 בלבד אלא באתר בכללותו, ואילו התובע עתר לסעד רק בעניין חלקה 14, ויתר בעלי החלקות אף לא היו צד להליך.

לאור האמור, ועל יסוד עדותו של הממונה על המכרות בדבר הצעדים הנחוצים לצורך תחילת ביצוע פעולות השיקום ע"י הקרן - שעיקרם בהגשת "פרוגרמה, אשר תקבע את הדרך לשיקום המחפורת ואת ייעודה הסופי", אשר צריכה להיות מאושרת ע"י הרשות המוניציפאלית ועל ידי בעל הקרקע – קבע בית המשפט כי על המשיבה לדאוג לאישור תכנית שיקום כאמור, אשר תוגש לקרן לשיקום מחצבות, לאחר שתאושר ע"י הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה.