ת"א 46666-03-11 מגניזול - חלפון בע"מ נ' מנהל מקרקעי ישראל

לפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבעת להשיב לידיה את הסך של 453,695 ₪, אשר לשיטתה שולמו ביתר, תחת מחאה לצורך קבלת הסכמת הנתבעת לבקשה להיתר בנייה אשר הוגשה על ידה.

במסגרת כתב התביעה טענה התובע כי הינה החוכרת הרשומה של המקרקעין הידועים כגוש 3979 בחלקה 17, המהווים שני מגרשים (מגרש מס' 101 ומגרש מס' 1010), בשטח כולל של 3,693 מ"ר, המצויים באזור התעשייה הצפוני של לוד (להלן בפסק דין זה : "המקרקעין ").

בקשה מקורית לקבלת היתר בנייה הוגשה על ידי התובעת בשנת 2001 לערך.

בין הצדדים התנהלו לאחר אותו מועד הליכים משפטיים אשר התייחסו גם הם לשאלת גובה חיובה של התובעת בדמי היתר. הליכים אלו הסתיימו בהסדר פשרה.

בשנת 2008 , פנתה התובעת בבקשה נוספת לקבלת הסכמת הנתבעת לבקשה להיתר בנייה. (להלן בפסק דין זה: "ההיתר השני").

על בסיס חוות דעת מטעם הנתבעת, נשלחה דרישת תשלום.

התשלום אותו דרשה התובעת כדמי היתר, ביחס להיתר השני, הוא-הוא מקור המחלוקת בין הצדדים.

כאמור, הסכום שנדרש על ידי הנתבעת שולם תחת מחאה.

התובעת הגישה חוות דעת נגדית מטעמה של השמאי מר יעקב אשר.

שתי חוות הדעת הועברו לשמאית המחוזית, הגב' אהובה גיל-עד, אשר מצאה כי השומה של השמאי מטעם הנתבעת, הינו בגבולות הסביר, ועל כן אין מקו לסטות ממנה.

זה המקום לציין כי המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב שאלת קביעת השווי לפי תכנית בניין העיר- התב"ע הקיימת, דהיינו- "במצב הקודם".