ת"א 46645-10-15 בורבארה נ' סויטי

מונחת לפניי בקשה לסילוק על הסף של התובענה שהוגשה ביום 23.10.2015 מחמת התיישנות, ולחלופין - שיהוי.

עסקינן בתובענה לביטול הסכם מכר מקרקעין שנכרת בין הצדדים ביום 10.6.07, בשל הפרתו על ידי הנתבע (להלן-"המבקש"). בתובענה נטען כי על פי הוראות ההסכם, היה על המבקש לשלם בגין התמורה החוזית סך של 21,000 דולר במעמד חתימת ההסכם ועוד 19,000 דולר עד ליום 30.12.07.

נטען כי המבקש שילם את הסך של 21,000 דולר במעמד חתימת ההסכם ועוד סך של 4,000 דולר נוספים במועד מאוחר יותר, והפר את חובתו להשלים את יתרת התמורה בסך של 15,000 דולר עד ליום 30.12.07.

המשיב טוען כי פנה מספר פעמים למבקש בדרישה לשלם את יתרת התמורה המוסכמת, ומשלא נענה, הגיש את שטר החוב לביצוע בלשכת ההוצל"פ.

ביום 24.3.2011 פנה המשיב למבקש בדרישה לתשלום יתרת התמורה שאם לא כן, יבוטל ההסכם. המשיב טוען כי פנייתו לא נענתה, ולכן עתר בתביעתו מיום 23.10.15 למתן צו הצהרתי בדבר ביטול ההסכם.

המבקש טוען כי לפי הנטען בתביעה, המועד להשלמת יתרת התמורה היה ביום 30.12.07, ולכן התביעה התיישנה בחלוף 7 שנים, היינו: ביום 1.1.2015.

המשיב טוען כי מדובר בתביעה במקרקעין אשר תקופת ההתיישנות ביחס אליה היא 15 שנה, ובמקרקעין מוסדרים - 25 שנה, ולכן התביעה לא התיישנה.

דין הבקשה לסילוק על הסף של התובענה להידחות.