ת"א 46626-03-13

הבקשה שבפני היא להתיר למבקשים להגיש ראייה נוספת לאחר שהסתיימה פרשת הבאת הראיות וניתן צו לסיכומים בכתב.

הראייה הנוספת נשוא הבקשה היא החומר המצוי בתיק החקירה 545980/2012 שהמבקש 1 הצהיר כי נמסר לו רק ביום 9.5.16 הרבה לאחר ישיבת ההוכחות מיום 20.9.15 שלאחריה היו ניסיונות ליישב את הסכסוך בדרכי שלום, שלא צלחו.

המבקשים טוענים לרלוונטיות של חומר החקירה ובכלל זה מסמכים שנמסרו למשטרה ומצויים בתיק החקירה המלמדים על זיוף שנעשה ע"י המשיב מה שמשליך על טענת "אמת דיברתי" שטענו להגנתם בתביעת לשון הרע.

המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי לא נתמכה בתצהיר ערוך כדין כי אם בתצהיר על דרך ההפניה וכי מדובר בבקשה חוזרת להבאת עדי הזמה באצטלא חדשה שעה שבקשה קודמת נדחתה. בנוסף נטען כנגד קבילות חומר החקירה מפאת אופן השגתו שלא כדין.

דיון והכרעה:

בע"א 570/90 רוזין נ' בן-נון , פ"ד מו (3) 738, 742 (להלן-"פרשת רוזין") נקבע בעניין שינוי בסדר הבאת ראיות בהגשתן באיחור: "אומנם כך הוא: דלתותיהם של בתי המשפט פתוחות לרווחה לפני המבקשים סעד. ויכולת הפניה לבתי המשפט היא מזכויות היסוד של האדם. ואולם, משעברנו את השערים ונכנסנו אל הטרקלין, מחובתו לשמור על סדרים שקבע בעל הבית ולא כל הרוצה ליטול בא ונוטל. כלל הוא לעניין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור להגישן ב'חבילה אחת' – כך ולא בתפזורת, זעיר פה זעיר שם." כך גם מצינו בספרו של א' הרנון, דיני ראיות, חלק ראשון, עמ' 132 על החובה להגשת הראיות ב'חבילה אחת' אך בה בעת מן הראוי שבית המשפט ייעתר לבקשה להוספת ראייה מטעמים סבירים והוגנים היכן שבעל דין טעה בשלב הראשון של הבאת ראיותיו.