ת"א 4661-12-14 שלוש ואח' נ' בית כנסת אלשבאזי - מורשת ליהדות תימן ואח'

1.זו בקשה לסלק על הסף את התביעה שכנגד.

2.שלמה יגאל שלוש ורונית שלוש (להלן: שלוש), הגישו את התביעה העיקרית בתיק זה לסעדי ציווי נגד בית כנסת אלשבאזי-מורשת ליהדות תימן ויואב נדב, בטענה שהם פוגעים בקניינם ובפרטיותם בכך שהם מבצעים פעולות בניה שלא כדין, במקרקעין הסמוכים לביתם המהווים מקלט ציבורי, ואשר נמצאים, לטענת שלוש, ככל הנראה בבעלות עיריית צפת.

3.בית הכנסת "אלשבאזי" – עמותה לקידום מסורת תימן ע"ר 580192144 (להלן – בית הכנסת) הגישה תביעה שכנגד, בו נטען כי ביתם של שלוש נבנה תוך ביצוע עבירות בניה, באופן הפוגע "בפרויקט הייחודי של [בית הכנסת]... ובקניינ[ו] שהיא קניין ציבורי..." (פס' 28 לכתב התביעה שכנגד).

4.שלוש מבקשים לסלק על סף הדיון את התביעה שכנגד. זאת, בטענה שבית הכנסת אינו מכחיש שהוא יודע על בניית ביתם כבר משנת 2002 וחלה התיישנות על התביעה שכנגד שהוגש נגדם. עוד טוענים הם כי אין יריבות בין בית הכנסת לבינם, וכי לבית הכנסת אין עילת תביעה נגדם.

5.הגעתי למסקנה שדין הבקשה להתקבל. אמנם אין לסלק על הסף, כבר בשלב זה, את כתב התביעה שכנגד בגין הטענות בדבר העדר עילה או העדר יריבות; אך טענת ההתיישנות מכריעה את התביעה שכנגד.

עילה ויריבות

6.יסוד בעילת תביעה בגין מיטרד ליחיד לפי סעיף 44 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] הוא כי ההפרעה לשימוש סביר או להנאה סבירה היא "במקרקעין של" התובע. לצד עילת המיטרד ליחיד, עומדת לאדם עילת תביעה אזרחית כאשר בניה בלתי חוקית גורמת לו "אי נוחות", וזאת גם אם אי הנוחות אינה מגיעה לכדי מיטרד; אולם, יסוד מיסודות עילה נוספת זו הוא ש"המעשה גרם נזק כספי לתובע או פגע בנוחיותו או בהנאתו מרכושו" (ע"א 140/53 אדמה חברה בינלאומית בישראל בע"מ נ' לוי, פ"ד ט 1666, 1672 (1955); יסוד זה אוזכר לאחרונה ב-ע"א 7703/10 ישועה נ' מדינת ישראל – מינהלת סל"ע, פס' 20 (18.6.2014); ראו גם ע"א (י-ם) 6121/99 החברה להגנת הטבע נ' עמותת בית הכנסת הגדול אוהל משה, פ"מ התשנ"ט(2) 807, 812-813 (1999)). לטענת שלוש, בית הכנסת לא פירט בכתב התביעה שכנגד איזו זכות חוקית או קניינית יש לו בנכס הגובל לביתם. אמנם בית הכנסת טען בתגובה לבקשה לסילוק על הסף לשורת זכויות חלופיות שאין להן זכר בכתב התביעה שכנגד, החל מבעלות במקרקעין ועד רשיון בלתי הדיר בהם. ואולם, גם אם אתעלם מטענות אלה שלא הופיעו בכתב התביעה שכנגד, בכתב התביעה שכנגד עצמו טען בית הכנסת, כפי שמצוטט לעיל, כי חריגות הבניה הנטענות בבית שלוש "...פוגעות פגיעה אנושה בפרויקט הייחודי של התובעת שכנגד ובקניינה..." (פס' 28). המבחן בדיני מחיקה על הסף מפאת העדר עילה הוא האם העובדות הנטענות בכתב התביעה, אם מניחים שהוכחו כולן, מקימות עילת תביעה. נוכח הטענה שבית שלוש פוגע ב"קניינו" של בית הכנסת – טענה שהיא אמנם לא מפורטת – לא ניתן לקבוע בשלב זה כי אין לבית הכנסת עילת תביעה או יריבות עם שלוש (זאת, אף אם אניח לצורך הדיון כי האינטרס ה"רכושי" הנפגע חייב להיות זכות בעלות או חזקה במקרקעין).

אציין בשולי הדברים כי טענות נוספות של בית הכנסת לפיהן היא "עותר ציבורי" אינן ממין הענין בקשר לעילות האזרחיות בגין מטרד או לפי הלכת אדמה, שכן התביעה שכנגד של בית הכנסת אינה עתירה בערכאה מינהלית, ולא מדובר בתובענה לסעד נגד גוף הממלא תפקיד ציבורי על-פי דין (אלא נגד שני אזרחים, ה"ה שלוש). ראו לענין זה את ענין החברה להגנת הטבע, בו נדחה ערעור של החברה להגנת הטבע על פסק דין בתביעה אזרחית בו נמחק שמהּ מכתב תביעה לסעדים נגד בנייה בלתי חוקית המבוצעת על-פי הנטען בידי הנתבעת שם: "זה מכבר נקבעה ההלכה, כי זכות התובע לעמוד על תרופה אזרחית בנושאי תכנון ובנייה מותנית לא רק בכך שהנתבע עשה מעשה בלתי חוקי, אלא גם בכך ש'המעשה גרם נזק כספי לתובע או פגע בנוחיותו או בהנאתו מרכושו'.....מטרותיו של תאגיד המכונן על-ידי מייסדיו באופן וולונטרי, כשלעצמן, אינן מקנות לו זכות עמידה לתובענה אזרחית מכוח דיני הנזיקין ועוולת הפרת חובה חקוקה, ממש כשם שזכות כזו אינה עומדת ליחידים אך בשל השקפתם" (שם; ההדגשה הוספה).

התיישנות