ת"א 4660-02-14 ליכטר נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

בקשת הנתבעת להתיר הבאתן של ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975.

1.המשיבה נפגעה בתאונת דרכים מיום 6.2.07, אשר הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה (להלן: "התאונה").

2.ביום 9.12.09 עמדה המשיבה בפני ועדה רפואית מדרג ראשון של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הוועדה מדרג ראשון"), אשר, בין היתר, מצאה להפנות את המשיבה לבדיקת גסטרואנטרולוג מטעמה עקב תלונות חשודות למעי גס עצבני. בהתאם, נבדקה המשיבה על-ידי פרופ' קוט, כירורג מטעם המוסד לביטוח לאומי, ובחוות דעתו מיום 18.4.10 נקבעה למשיבה נכות בשיעור של 10% בגין הפרעות במערכת העיכול, לפי סעיף 13(1)(ב) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי" או "חוות הדעת" לפי העניין).

3.ביום 1.6.10 אימצה הוועדה מדרג ראשון את חוות הדעת של פרופ' קוט וקבעה למשיבה נכות בשיעור של 10%, בגין הפרעות במערכת העיכול, לפי סעיף 13(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי וכן קבעה נכות נוספת בשיעור של 20% בגין תסמונת פיברומיאלגיה, לפי סעיף 35(1)(ג) לתקנות אלו, כאשר אך 10% מתוך נכות זו כתוצאה מהתאונה הנדונה (העתק פרוטוקול הוועדה מדרג ראשון צורף לבקשה).

4.המשיבה הגישה ערר על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון, בטענה כי הוועדה לא התחשבה בחוות דעתו של פרופ' בוסקילה מטעמה, לפיה היא לוקה בנכות בשיעור של 30% בגין תסמונת הפיברומיאלגיה וביום 3.10.10 היא עמדה בפני הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הוועדה הרפואית לעררים"). הוועדה הרפואית לעררים אימצה מסקנות חוות הדעת של פרופ בוסקילה בכל הנוגע לשיעור הנכות, קרי נכות בשיעור של 30% בגין תסמונת הפיברומיאלגיה, לפי סעיף 35(1) ד לתקנות הביטוח הלאומי. עם זאת, קבעה הוועדה, כי נוכח העובדה שלמשיבה "נקבעה נכות צמיתה בגין פיברומיאלגיה, לפי סעיף 35(1) ג' מתאריך 21.9.01 במסגרת תיק נכות כללית... מצבה כיום רק הוחמר ולא נגרם עקב התאונה. לפיכך נכותה בגין התאונה הנדונה... 10% בלבד" (העתק פרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים וכן פסקי דין של בית-הדין האזורי לעבודה ובית-הדין הארצי לעבודה בערעורים שהגישה המשיבה צורף לבקשה).

5.המבקשת טוענת, כי נפל פגם בהחלטת הוועדה מדרג ראשון, בקביעתה, לפיה נותרה למשיבה נכות בשיעור של 10% בגין ההפרעות במערכת העיכול, זאת מבלי לדון בסוגיית הקשר הסיבתי בין נכות זו לבין התאונה. המשיבה לא נחבלה בבטן בעטיה של התאונה וממילא אין קשר סיבתי בין הנכות כאמור לבין התאונה. לחלופין, וככל שנכות זו היא אחת מתסמיני הפיברומיאלגיה, אשר הוחמרה בעטיה של התאונה, הרי שלא היה מקום לקבוע בגינה נכות עצמאית, ומכל מקום, לא היה מקום לייחס מלוא הנכות לתאונה הנדונה נוכח תלונות קודמות בגין הפרעות אלה ובשים לב לקביעת הוועדה, לפיה תסמונת הפיברומיאלגיה אך הוחמרה בעקבות התאונה.

6.מכאן, עותרת המבקשת להתיר הבאתן של ראיות לסתור את קביעת הוועדה מדרג ראשון באשר להפרעות במערכת העיכול ולמנות מומחה בתחום הגסטרואנטרולוגיה, ולחלופין מתחום הכירורגיה, אשר יקבע שיעור נכותה של המשיבה והקשר הסיבתי, ככל שקיים, בין הנכות לבין התאונה.

7.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים ונדירים בהם יתיר בית-המשפט הבאת ראיות לסתור. החלטת הוועדה הרפואית ניתנה על סמך בדיקת המשיבה ועיון במסמכים בקשר לפגיעה והיא אף עברה בדיקת תקינות וסבירות על-ידי רופא על מטעם המוסד לביטוח לאומי, ד"ר מילמן, אשר מצא את ההחלטה תקינה. עוד לטענתה, רופא העל הוא אשר מצא להפנות את המשיבה לבדיקת כירורג ולא לבדיקת גסטרואנטרולוג (העתק תוצאות בדיקת התקינות והסבירות צורף לתגובת המשיבה).