ת"א 46551-10-11 נג'אר (אסיר) נ' משטרת ישראל/ שירות בתי הסוהר

הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעה, ככל שזו נוגעת לנזקי הגוף הנטענים של התובע כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 18.1.10, בהתאם להוראת סעיף 4ג' לחוק הפלת"ד (להלן: "התאונה").

יוזכר כי בהתאם לפסק דין חלקי מיום 3.12.13 נדחתה תביעת התובע ביחס לתאונה נוספת שנטען כי ארעה לו בעודו מבצע עבודה בשירות הנתבעת, ואילו ביחס לתאונה מיום 18.1.10 התקבלה טענת התובע ביחס להתרחשות התאונה, חרף הכחשת הנתבעת.

מומחה בית המשפט, ד"ר טנצמן, חיווה דעתו כי לתובע לא נותרה כל נכות כתוצאה מהתאונה שכן הלה לא מצא כל ממצא קליני שיש בו להצביע על קיום נכות וכי טווחי התנועה תקינים בהתחשב בעודף המשקל המורבידי של התובע. המומחה הוסיף וציין כי המסמך הרפואי הראשון בו נזכרת בעיה אורטופדית כלשהי הינו מיום 27.12.10 (11 חודשים לאחר התאונה) וכי בו נרשם כי התובע סובל מכאב גב ללא אזכור לתאונה (וכך גם במסמכים עוקבים).

בתשובות לשאלות הבהרה שהמציא לו ב"כ התובע הוסיף המומחה ופירט כי בהתיחסות לתיעוד הרפואי נלקחה על ידו בחשבון העובדה כי הזמינות לקבלת טיפול רפואי בין כתלי הכלא (שם מרצה התובע מאסר ארוך שתחילתו בשנת 1998) איננה זהה לזו הקיימת מחוץ לכלא, אולם אין בכך להסביר העדר בדיקה במשך 10 חודשים באם אכן היו תלונות רציפות מפי התובע בתקופה זו.

כמו כן השיב המומחה כי הממצא הרנטגני של ספונדילוליזיס איסטמי שנמצא אצל התובע בצילום רנטגן מיום 24.1.11 (שנה לאחר התאונה) הינו ממצא התפתחותי (ולא חבלתי) וכי בהעדר ממצא פתולוגי ראוי לציון במהלך הבדיקה הקלינית (ועל אף שזו נערכה 4 שנים לאחר התאונה) לא מצא לנכון להפנות את התובע לבדיקות נוספות.

אציין כי בניגוד לנטען בתחשיב התובע אין כל בסיס לפסיקת הפסדי השתכרות בעבר (בהעדר השתכרות נוכח היות התובע אסיר...) או לעתיד (בהעדר נכות), וכן לא הונח כל בסיס עובדתי או משפטי לטיעון כי מצבו של התובע צריך להזקף לחובת הנתבעת בשל היותו אסיר מגיל צעיר ובשמך שנים ארוכות. גם באם היה בסיס לטיעון זה (ולא מצאתי כזה...) הרי שאין לכך כל קשר לפגיעת התובע בתאונה שהיתה פגיעה קלה שלא הותירה בו נכות.

לאחר שקילת מלוא הנסיבות וטיעוני הצדדים, לרבות הצורך בניהול התיק בשאלת החבות (ניהול אשר ביחס לתאונה זו היה מיותר לטעמי), וכן נוכח החלטתי המפורשת מיום 3.12.13 כי ככל שהמומחה יקבע שלא נותרה לתובע נכות כתוצאה מהתאונה יש לנכות את שכר המומחה (אשר הועמד על סך של 7,000 ₪ בשל הצורך להגיע לבית הכלא לביצוע הבדיקה), אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 1,500 ₪ (מעבר לעלות שכ"ט המומחה) בצירוף החזר אגרה ששולמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומה ועד היום ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,000 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"א אדר תשע"ה, 02 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.