ת"א 46524-09-14 זיקנו נ' קיס ואח'

1.להלן החלטתי בבקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף בטענה להעדר סמכות עניינית, התיישנות ובשל היות התביעה קנטרנית, טורדנית ומוגשת בהעדר תום לב.

2.בכתב התביעה נטען כי התובע הוא הבעלים של דירת מגורים ברח' חסן שוקרי 15, חיפה (להלן: "הדירה") אשר הושכרה לנתבעים בשכירות מוגנת. החל מחודש דצמבר 2002 חדלו הנתבעים מתשלום דמי השכירות עבור הדירה. בתו של התובע פנתה לנתבעים בנידון, ובתגובה הם טענו כי ביום 27.11.02 נערך ונחתם הסכם (להלן: "ההסכם") לפיו, כביכול, הם רכשו את הדירה מבנו המנוח של התובע, אהוד ז"ל (להלן: "אהוד"). התובע הוסיף וטען כי מעולם לא ייפה את כוחו של בנו אהוד ז"ל למכור את הדירה ולחתום בשמו על ההסכם הנטען.

במסגרת התביעה עתר התובע לפינוי הנתבעים מהדירה, לתשלום דמי שימוש ראויים עבור התקופה מחודש 12/2002 ועד לסוף שנת 2014 בסך של כ-340,000 ₪ וכן עבור הוצאות החזרת המצב בדירה לקדמותה בסך של כ-137,000 ש''ח ומע''מ עליו.

3.בבקשה נטען כי המחלוקת האמיתית העומדת להכרעה במסגרת התביעה היא שאלת הבעלות בדירה, ולפיכך הסמכות העניינית לדון בה נתונה לבית משפט המחוזי ולא לפורום זה. טיעון הנתבעים הנ''ל מבוסס על גרסתם העובדתית, לפיה התובע הודיע להם כי בנו אהוד ז"ל מיופה כוח מטעמו לטפל בכל נכסיו, לרבות כל פעולה או סיכום ביחס אליהם, וכי אהוד הציע לנתבעים על דעת אביו לרכוש את הדירה ובהתאם לכך נערך ונחתם ההסכם. לאחר חתימת ההסכם, ובמשך שנים הועברו לחשבון התובע תשלומים על חשבון תמורת הדירה, מבלי שהוא העלה כל טענה ביחס למכירת הדירה.

לעניין התיישנות התביעה, ליתר דיוק הסעד הכספי עבור דמי שימוש ראויים, טענו הנתבעים כי עילת התביעה התגבשה בחודש 12/2002, בעוד כי התביעה הוגשה ביום 18.9.14, ומטעם זה היא התיישנה.

טענת המבקשים כי התביעה קנטרנית, טורדנית ומוגשת בהעדר תום לב מבוססת על גרסתם העובדתית ביחס לרכישת הדירה, כמתואר לעיל.

4.התובע הגיש תגובתו לבקשה והנתבעים הגישו תשובתם לתגובה, ולאחר ששקלתי מכלול טענות הצדדים להלן החלטתי.

5.בסעיף 51(א)(2)-(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ג – 1984 נקבעו סמכויות בית משפט השלום בתביעה כספית ובתביעה שעניינה במקרקעין, כדלקמן: