ת"א 46487-02-16 בנק אוצר החייל כרמיאל 14398 נ' עוידה ואח'

בפני בקשה לביטול עיקולים זמניים שהטיל התובע על זכויות המבקש, הנתבע מספר 3 (להלן: "הנתבע"), בחלקות 82 ו-83 בגוש 19181 (להלן: "החלקות"), עליהן בנוי בית מגוריו של הנתבע, ולתיקון כתב ההגנה שהגיש הנתבע.

העיקולים הוטלו במסגרת תביעה שהגיש התובע, בנק אוצר החייל - כרמיאל (להלן: "הבנק"), כנגד הנתבעים ביום 22.2.2016. התביעה הוגשה בגין חוב של הנתבע מספר 1, לקוח הבנק, בשל שתי הלוואות שנטל מהבנק: האחת ביום 9.3.2015, בסכום של 195,000 ₪, והשנייה, ביום 25.9.2015, בסכום של 21,500 ₪.

לטענת הבנק לא עמד הנתבע מספר 1 בחובותיו, ולפיכך הוגשה התביעה. הנתבעים מספר 2 ו-3 צורפו כנתבעים, שכן ערבו להתחייבויותיו של הנתבע מספר 1 ביחס להלוואה מיום 9.3.2015 (195,000 ₪).

ביום 21.4.2016 הגיש הבנק בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה נגד הנתבעים ולהטלת עיקול על פי תקנה 363(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), שעניינה סעד זמני בעת מתן פסק הדין או סמוך לאחריו.

העיקולים שהתבקשו הנם ביחס לזכויות הנתבע מספר 1 בשני רכבים (סקודה ופיאט), זכויות הנתבעת מספר 2 ברכב מסוג רנו מגאן, זכויותיו של הנתבע ברכב מסוג מזדה ובחלקות. בבקשתו ציין הבנק כי כלי הרכב והמקרקעין משועבדים, ולפיכך התבקש עיקול של כלל הנכסים לשם הבטחת פירעון החוב.

ביום 3.5.2016 ניתן פסק דין המורה לנתבעים לשלם לבנק, ביחד ולחוד, סכום של 194,244 ₪, ולנתבע מספר1 לשלם לבנק סכום נוסף של 23,614 ₪. כן הוטלו עיקולים על כלי הרכב ועל החלקות לשם הבטחת ביצועו של פסק הדין.

ביום 16.8.2016 הגיש הנתבע בקשה דחופה לביטול פסק הדין ולהארכת המועד להגשת בקשת רשות להתגונן. הבקשה נשמעה ביום 26.9.2016 בפני כב' הרשמת הבכירה הדס שכטר-ישראלי.

בסופו של דיון הגיעו הצדדים (הבנק והנתבע) לידי הסכמה, אשר קיבלה תוקף שיפוטי, כדלקמן:

"הנתבע 3 יפקיד סך של 40,000 ₪ בחשבון הבנק נשוא התיק, על מנת לשחרר את העיקול שרובץ על רכב המזדה, מ.ר. 4159871, וזאת עד ליום 29.9.2016 (מועד המבוקש על-ידי הנתבע 3).

סכום נוסף של 40,000 ₪ יועבר מקרן השתלמות שמתנהלת על שם המבקש [הנתבע – ס.מ.] במשטרת ישראל עד ליום 14.11.2016.

ככל שיופקד הסך הכולל של 80,000 ₪ כאמור לעיל, במועדים שנקבעו, יבוטל פסק הדין שניתן בהעדר נגד הנתבע 3, ותינתן לנתבע זה רשות להתגונן, מבלי שיהא בכך כדי להודות בטענה כלשהי מטענותיו של הנתבע 3 מצד התובע....."

ביום 28.9.2016 הודיע הבנק כי הנתבע הפקיד ביום 27.9.2016 סכום של 40,000 ₪, ולפיכך ניתן להורות על הסרת העיקול ברישום שהוטל על רכבו – וכך היה.

ביום 27.11.2016 הודיע הנתבע כי הפקיד בחשבון הבנק 40,000 ₪ נוספים, ולפיכך ביקש כי בית המשפט יורה על ביטול פסק הדין שניתן נגדו, על סגירת תיק ההוצל"פ שנפתח נגדו ועל ביטול העיקולים הזמניים אשר הוטלו. כן ביקש הנתבע לתקן את כתב הגנתו.

הבנק הסכים לביטול פסק הדין ולביטול רישום הנתבע כחייב בתיק ההוצל"פ. יחד עם זאת התנגד הבנק לביטול העיקולים, שכן, לטענתו, אין בסיס לבקשה במסגרת הסכמות הצדדים. כן התנגד הבנק לבקשה לתיקון כתב ההגנה.

בתשובתו לתגובת הבנק הודיע הנתבע כי למען ייעול הדיון הוא מסכים כי העיקולים יישארו על כנם בשלב זה, כי התיק יועבר למסלול של סדר דין רגיל וכי "כל הבקשות יוגשו בפני המותב שייקבע".

בהחלטה מיום 11.12.2016 בוטל פסק הדין נגד הנתבע. כן בוטל רישומו כחייב בתיק ההוצל"פ שנפתח בעקבות פסק הדין.

ביום 20.12.2016 הגיש הנתבע בקשה לביטול עיקול זכויותיו בחלקות ולהגשת כתב הגנה מתוקן, היא הבקשה נשוא החלטה זו. בבקשתו טוען הנתבע כי המבחנים להטלת עיקול זמני לאחר מתן פסק דין שונים מאלה הנשקלים בטרם מתן פסק דין, וכי הבנק לא הצביע על טעמים שיש בהם להביא להטלת עיקול זמני על החלקות.

בתגובתו לבקשה טען הבנק כי מדובר בבקשה זהה לבקשה שנדחתה. עוד טוען הבנק כי היעדר התייחסות הצדדים לעיקולים (למעט עיקול רכב המזדה) במסגרת ההסכמות אליהן הגיעו במסגרת ישיבת יום 26.9.2017 אינה לאקונה כי אם הסדר שלילי, כלומר הסכמה כי שאר העיקולים יוותרו על כנם.