ק' נ' ק' ואח'

התובע, יליד 1958, הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים ביום 11.12.2010, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.

דר' אבנטוב, מומחה בתחום האורתופדי, בדק את התובע וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לו. מחוות הדעת עולה כי בתאונה נגרמה לתובע חבלה בעמוד השדרה הצווארי וכן חבלה באגן באזור מפרק ירך ימין. בסיכומו של דבר, מדובר בנכות צמיתה בשיעור של 23.5% בהתאם לפריט 37 (5) (ב) (חלקי) וכן 48 (1) (ו) לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956.

בתשובות לשאלות הבהרה, הוסיף המומחה, כי אמנם אין רצף טיפולי ממרץ 2011 ועד נובמבר 2015, אולם לפני התאונה לא סבל התובע ממגבלות, והשינויים הניווניים אינם גורמים בהכרח למגבלות. באשר לירך, הוסיף המומחה כי אין ממצא חבלתי, אולם הבדיקה הגופנית היא המכריעה ולא אמצעי ההדמיה.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, גם את השיקולים הבאים: מדובר בנכות שאינה נמוכה, בשני מקומות שונים בשיעור כולל של 23.5% ; התובע טען כי אמנם שכרו לא נפגע בטווח הקצר, אולם מדובר בפגיעה תיפקודית קשה, זהה לפחות לנכות הרפואית ; הנתבעת טענה כי אין כל פירוט כיצד ארעה התאונה ; הנתבעת חלקה על קביעות המומחה, וטענה כי בהעדר רצף טיפולי במשך ארבע שנים, ברי כי המגבלות אינן קשורות לתאונה ; הנתבעת הוסיפה וטענה כי שכרו של התובע כלל לא נפגע והוא רק השביח מאז התאונה ; נטען שהתובע לא צירף קבלות על הוצאות ולא נזקק לעזרה.

בנוסף טענה הנתבעת כי מדובר בתאונת עבודה, ומאחר שהתובע לא פנה למוסד לביטוח לאומי, יש לקזז בניכוי רעיוני את התקבולים שהיה מקבל לו היה פונה למל"ל. בעניין זה ביקשתי הבהרה מהצדדים. הנתבעת נסמכה אך ורק על כך שמדובר בתאונה באוטובוס, ואילו התובע צירף תצהיר לפיו נסע עם הרכב ממקום מגוריי הוריו למקום מגוריו, שלא במסגרת העבודה, ולכן אין מדובר בתאונת עבודה. לצרכי פשרה, לנוכח הנתונים שבפניי בשלב זה, אציע לקבוע כי אין מדובר בתאונת עבודה.

נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא כדלקמן:

• בגין נזק שאיננו נזק ממון – 33,000 ₪.

• בגין הפסדי שכר לעבר, ככל שיוכחו ואפשרות גלובאלית להפסדי שכר לעתיד, לרבות הפרשות סוציאליות – 68,000 ₪ (חושב לפי שליש לערך מחישוב אריתמטי בצירוף 12% הפרשות סוציאליות כחוק).

• בגין עזרה והוצאות לעבר ולעתיד – 4,000 ₪.