ת"א 46447-03-13 עינבר דותן נ' ביוקורד בע"מ ואח'

לפני תביעה לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין הפרת ההסכם שנכרת עמה וכן למתן צווי עשה כנגד הנתבעים. כמו כן, הנתבע 3 הגיש כנגד התובעת תביעה שכנגד בגין לשון הרע.

רקע

1. בקיץ 2006 ולקראת לידת בנה הבכור של התובעת, התחילה האחרונה לבחון את החלופות הקיימות לשימור דם טבורי וזאת מסיבות שצוינו בכתב התביעה (ואשר איני רואה צורך לפרטם ובפרט מסיבות של שמירה על פרטיותה של התובעת). לטענת התובעת, חיזוק להחלטתה לשמר דם טבורי מהסיבות שציינה, קיבלה היא מהנתבע 4, אשר פרסם מאמר בנושא.

2. באותה תקופה, בחנה התובעת מספר חברות שבאמצעותן ניתן לשמר דם טבורי וערכה טבלת השוואה מסודרת המביאה בחשבון את כל השיקולים לבחירת החברה שאצלה ישמר הדם הטבורי שלה. התובעת טוענת כי אחד הפרמטרים המכריעים בקבלת החלטתה, הייתה העובדה שהנתבעת 1 התחייבה לשמר את הדם הטבורי במעבדה של בית החולים "אסותא" (השייך לקופת חולים מכבי). נוכח התחייבות זו, הבינה התובעת כי מנת הדם שתופקד תשמר בידיים טובות ובפרט שלפי התחייבות הנתבעת1, מובטחת המשכיות של שמירת מנת הדם במעבדה הנ"ל, גם במקרה של סגירת הפעילות של הנתבעת 1.

3. ביום 14.09.06 חתמה הנתבעת על הסכם עם הנתבעת 1 שלפיו התחייבה האחרונה, בין היתר, לשמר את הדם הטבורי שיילקח מהתובעת בסמוך לאחר הלידה. התובעת שילמה לתובעת בגין ההסכם 10,000 ₪ בתשלום אחד ששולם מראש.

4. דא עקא, בתחילת שנת 2013 ובעקבות תחקיר שפורסם באמצעי התקשורת, נחרדה התובעת לגלות, כי קיים חשד כבד שהנתבעת 1 אינה עומדת בהתחייבויותיה כלפי הלקוחות שלה וכי אין מידע לגבי מצבו של הדם הטבורי שמסרה התובעת לנתבעת 1, היינו האם מנת הדם קיימת ורשומה והאם נשמרה בתנאים המאפשרים שימוש עתידי בה.

5. זאת ועוד, בעקבות התחקירים הנ"ל, פתח משרד הבריאות בבדיקת הפעילות של הנתבעת 1. בעקבות בדיקה זו, פרסם משרד הבריאות הודעה לציבור האוסרת על הנתבעת 1 להפעיל אתר לעיבוד מנות דם טבורי, המהווה למעשה את עיקר פעילותה. עוד הוסיף המשרד כי החברה אינה עונה על הדרישות לקבלת היתר לשימור דם טבורי, אין לחברה מנהל רפואי ומערך אבטחת איכות הולם ובאתר העיבוד של החברה נמצאו שורה של ליקויים שאינם מאפשרים מתן היתר לבנק הדם באותו שלב.

7. התובעת טוענת כי בעקבות הודעת משרד הבריאות הנ"ל, הציב הנתבע 4 אולטימטום בפני לקוחות החברה, שלפיו לקוח שלא ישלם 1,000 ₪ על כל מנת דם שהפקיד אצל החברה, יושמדו מנות הדם שלו. כמו כן, נטען כי משרד הבריאות פנה לביהמ"ש בבקשה למתן צווים שיחייבו את הנתבעת 1 ואת הנתבע 4 להמשיך ולדאוג למנות הדם. לתובעת נודע עפ"י הודעות שנמסרו בתקשורת, כי הנתבע 4 הודיע כי הוא התפטר מתפקידו בנתבעת 1, אם כי משרד הבריאות הבהיר לו, כי ההוא מחויב אישית מכוח הצו הנ"ל של ביהמ"ש, לדאוג להמשך מילוי החנקן במכלי השימור, כנדרש לצורך שימור מנות הדם.

8. עוד נטען כי בביקורת אנשי מקצוע של משרד הבריאות באתרי החברה, נמצא כי אין אפשרות לאתר מנת דם לפי מיפוי המיקום שלה בקבצים של הנתבעת 1.

9. בעקבות כך, הגישה התובעת את התביעה דנא, כנגד הנתבעת 1, אשר עמה נערך ההסכם, כנגד הנתבעת 2, שהינה בעלת מניות בשיעור 83% בנתבעת 1 וכנגד הנתבע 4, שהינו דירקטור ובעל המניות היחיד בנתבעת 2 וכן דירקטור בנתבעת 1 והרוח החיה בה. התביעה הוגשה גם כנגד הנתבע 3, אשר הנו בעל מניות בשיעור 17% בנתבעת 1 ואשר שימש כדירקטור ומנהל לוגיסטי שלה.

10. התובעת טוענת כי הנתבעת 1 הפרה את ההסכם עמה וזאת לנוכח כל הממצאים של משרד הבריאות שמצא ליקויים בכל הנוגע לתנאים שבהם נשמר הדם הטבורי של לקוחות החברה. כמו כן, נטען כי הנתבעת 1 לא עמדה בהתחייבות לבטח את התובעת בפוליסת ביטוח אצל חברת כלל. עוד נטען כי מנות הדם של התובעת לא נשמרו במעבדה הנזכרת בהסכם, היינו במעבדה של ביה"ח אסותא השייך לקופת חולים מכבי. כמו כן, נטען כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב בסעדים המבוקשים בתביעה, גם את הנתבע 4, שהיה כאמור בעל השליטה בנתבעת 1 באמצעות הנתבעת 2. עוד נטען כי הנתבע 3, שהיה כאמור שותפו של הנתבע 4, היה ער למעשיו או שהיה עליו לדעת על התנהלותה של הנתבעת 1 ושל שותפו וחרף זאת בחר לעצום את עיניו. מכאן, שברור שגם הנתבע 3 הסתתר תחת מסך ההתאגדות על מנת לבצע מעשי ממרמה ועשיית עושר ולא במשפט. עוד נטען, תוך הפנייה לסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט 1999, כי עקב התנהלותם הקיצונית של הנתבעים 3 ו-4 בחוסר תום לב, נווטה החברה על ידם כך שלא תעמוד בהתחייבויותיה כלפי התובעת ועל כן יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב גם אותם באופן אישי בסעדים המבוקשים בתביעה.

11. בכתב התביעה המקורי, עתרה התובעת בגין הטענות הנ"ל למתן צווי עשה כנגד הנתבעים, שיחייבו אותם לבצע בדיקה לתקינותן של מנות הדם שהפקידה התובעת אצל הנתבעת 1 וזאת במעבדה מוסמכת וכן שיחייבו אותם להעביר את מנות הדם לשימור באותה מעבדה שנזכרת בהסכם שבין הצדדים.

12. לאחר מכן, בעקבות בקשת התובעת לתקן את כתב התביעה, הוסיפה התובעת לכתב התביעה המקורי, סעד כספי, בסכום של 100,000 ₪ בגין פיצוי על הפרת ההסכם.

13. הנתבעים 1, 2 ו-4, אשר היו מיוצגים בתחילת הדרך ע"י עו"ד ישראל ליבנה, הגישו כתב הגנה, שבמסגרתו הם הכחישו את טענות התובעת והוסיפו מספר טענות בודדות כדלקמן: האחת, כי אם יגרם נזק למנות הדם של התובעת, יהיה זה בשל הוצאתן מן מהקפיא בו הן שמורות לצורך בדיקתן כמבוקש ע"י התובעת או בשל פעולות משרד הבריאות במקפיאים ולא בשל מעשי מחדל של הנתבעים; השנייה, כי ככל שעותרת התובעת לבדיקת כל מנות הדם שהופקדו אצל הנתבעת 1, הרי שהיה עליה לצרף לתביעה את כל שאר הלקוחות של החברה, שכן אלה עלולים להיפגע כתוצאה מכך; השלישית, כי הצו שמורה על העברת מנת הדם למעבדה בביה"ח "אסותא", מחייב צירוף בית החולים כבעל דין לתביעה, כדי לשמוע את תגובתו בעניין זה; הרביעית, כי הסעדים המבוקשים אינם חוקיים, שכן מדובר בתביעה למתן שירותים אישיים, שלא ניתן לאכוף על הנתבעים את נתינתם והטענה חמישית, כי במסגרת ההליכים בביהמ"ש המחוזי (ת.א 479-02-13), אסר ביהמ"ש על ביצוע הפעולות שמבקשת התובעת כי ביהמ"ש יחייב את הנתבעים לבצע במסגרת התיק דנא. הנתבעים טוענים כי כל רצונה של התובעת הוא לזכות בכספים שלא כדין.

14. הנתבע 3 הגיש כתב הגנה מטעמו הוא. הוא מכחיש מכל וכל את הטענות שהועלו נגדו. לפי טענתו, המעשים המיוחסים לו מכפישים אותו ופוגעים בשמו הטוב ללא הצדקה. לטענתו, הוא הגיש כנגד הנתבע 4 עוד בשנת 2006, תביעה משפטית על אופן התנהלותו של האחרון ביחס לנתבעת 1. לאחר שלוש שנות התדיינות ובוררות, התקבל פס"ד המחייב את הנתבע 4 לשלם לנתבע 3 מאות אלפי ₪. הנתבע 3 טוען כי הוא הביע התנגדות לאופן ההתנהלות של הנתבע 4 בנתבעת 1 וזאת בכל ישיבות הדירקטוריון שנערכו. לפיכך, עותר הנתבע 3 לדחיית התביעה. כמו כן, הגיש הנתבע 3 תביעה שכנגד לקבלת פיצוי מאת התובעת בסכום של 20,000 ₪ וזאת בגין ההכפשות שהופיעו בכתב התביעה ואשר מהוות לטענת הנתבע 3, לשון הרע כלפיו. התובעת בכתב הגנתה בתביעה שכנגד, טוענת, בין היתר, כי על רקע סעיף 13(5) לחוק לשון הרע, תשכ"ה -1965, המקנה חסינות ביחס ללשון הרע שפורסם במהלך הליך משפטי, יש לדחות את התביעה שכנגד.

15. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה וכן תצהיר עדות של הגב' חן יהלומי, אשר עבדה אצל הנתבעת 1 כמנהלת מכירות. כמו כן, הוגש תעודת עובד ציבור של מר חנוך הברפלד ממשרד הבריאות. הנתבע 3 הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. הנתבעים 1, 2 ו-4, הודיעו בישיבת קדם המשפט האחרונה, באמצעות בא כוחם עו"ד ליבנה, כי אין בכוונתם להגיש תצהירי עדות וכי ישנה הודעה שהוגשה ע"י משרד הבריאות בתיק ביהמ"ש המחוזי, שאותה הם מבקשים להגיש כראייה.

16. בהמשך הדברים ועוד טרם ישיבת ההוכחות, הודיע עו"ד ליבנה לבית המשפט כי ביום 3.3.14 ניתן צו פירוק כנגד הנתבעת 1 וכי נתבע 4 פיטר אותו מייצוגו ומייצוג הנתבעת 2. לפיכך, ביקש עו"ד ליבנה להשתחרר מייצוג שלושת הנתבעים הנ"ל.

17. בהחלטתי מיום 12.3.14, קבעתי כי עו"ד לבנה ישוחרר מייצוג בכפוף ולאחר המצאת הודעת הנתבעים המציינת את כתובתם להמצאת כתבי בית דין והחלטות בתיק דנא. בהמשך, הגישו הנתבעים 2 ו-4 הודעה לביהמ"ש, במסגרתה צוינה כתובתם. בהודעה זו גם העלו הנתבעים הנ"ל טענות כאלה ואחרות לגוף התביעה וכן ציינו כי משרד הבריאות הודיע לביהמ"ש המחוזי כי יחדל לממן את הספקת החנקן למקפיאים ביום 31.12.14, כשמשמעות הדבר שלא תהיה כל משמעות ממילא לצו האכיפה הנדרש בתיק זה, שגם אותו ממילא אין לתת וזאת על רקע צווי מניעה שניתנו ע"י ביהמ"ש המחוזי וכן בתיק אחר שמתנהל בבימ"ש השלום בפ"ת האוסרים לעת עתה כל דיספוזיציה במנות הדם. לפיכך, ביקשו הנתבעים 2 ו-4 במסגרת ההודעה הנ"ל, כי התביעה תדחה. בהחלטתי מיום 24.12.14, ציינתי כי ההודעה והבקשה תידון בפתח דיון ההוכחות הקרוב. יצוין כי התובעת הגישה תגובתה לבקשה הנ"ל.