ת"א 4644-02-12 עובד נ' כהן

בכתב התביעה נטען כי בין הצדדים התגלע סכסוך ביחס לרכבים אותם רכש התובע עבור הנתבע. נטען כי הסכסוך הגיע לכדי סיום בהסכם פשרה מיום 17.2.09, שהוכתר: "זיכרון דברים". בהתאם למוסכם נקבע כי הנתבע יקבל אליו שלושה רכבים - שניים מסוג "טוארג" מודל 2008 ושלישי מסוג "BMW" דגם 530 מודל 2007. התובע סיפק לנתבע שני רכבים, אך רכב נוסף מסוג "טוארג" לא נאסף על-ידי הנתבע עד היום, בניגוד להסכמות הצדדים. נטען כי הנתבע נטל לכיסו את שווים הכספי של שני הרכבים שסופקו לו, אך עד היום בחר שלא להעביר את תמורתם הכספית לידי התובע. גם הותרת הרכב השלישי בידי התובע הותירה אותו חסר אונים.

נטען כי הנתבע חייב לתובע סך של 59,394$. נכון למועד החתימה על ההסכם ביום 17.2.09. שער הדולר נכון למועד החתימה עמד על 4.1350 ₪ ומכאן כי חובו של הנתבע עומד על 245,595 ₪. נטען כי נכון ליום הגשת התביעה עומד סכום זה על 256,740 ₪, לאחר ריבית והצמדה.

התובע טוען כי פנה אל הנתבע מספר רב של פעמים, על מנת שזה יגיע ויקבל לרשותו את הרכב הנוסף. כן, פנה אליו לטענתו על מנת שיסדיר את חובו - אך עד ליום הגשת התביעה, נפלו פניותיו על אוזניים ערלות. הועלו טענות חוזיות וכן באשר לעשיית עושר ולא במשפט.

עיון בזיכרון הדברים שצורף לתביעה מלמד כי מדובר בהסכם שנכתב בכתב יד. בהתאם להסכם אמור הנתבע לקבל מהתובע שלושה רכבים וכן את הניירת והוא מתחייב עוד כי לאחר מכירת הרכבים הוא ישלם לתובע סכומים שצוינו בהסכם. התובע מתחייב מנגד - באשר לתקינות הרכבים באירופה, ניירות מקוריים ומפתחותיהם. הוצהר כי רכב טוראג אחד נמצא ברומניה ושני הרכבים האחרים נמצאים במינכן.

משהוגשה בקשת הרשות להתגונן עלה כי התובע גילה טפח אך הסתיר טפחיים;

מהאמור שם ניתן ללמוד כי עניינה של התביעה למעשה בפרשה שהחלה בשנת 2008, עת ביקשו הנתבע ורעייתו לרכוש רכב באמצעות ייבואו האישי. לנתבע ולאשתו לא היה ניסיון קודם בתחום זה. אל הנ"ל הצטרפו שני זוגות חברים שהתעניינו אף הם ברכבים חדשים. בני הזוג יצרו קשר עם סוכן רכב בארה"ב, שרכש עבור שלושת זוגות החברים, שלושה רכבים, כנ"ל. ברם, משביקשו לייבא את המכוניות ארצה, התברר כי קיימת תקנה מכוחה מונע משרד התחבורה ייבוא רכב שלא ממדינות המקור בו יוצר. הואיל והרכבים יוצרו בגרמניה, לא ניתן היה לייבאם לישראל. הנתבע ורעייתו נקלעו למצוקה שכן תמורת הרכבים שולמה זה מכבר. הנ"ל התייעצו עם עמיל המכס, עופר אטדגי. האחרון הציע להם לפנות אל התובע, אותו הציג כ"דילר", הפועל בשוק הרכב הגרמני. עופר הבטיח שהתובע יוכל למכור את הרכבים בשוק הגרמני ושהנתבעים אף ירוויחו מזה, נוכח הפרשי השערים בין הדולר ובין היורו.

בפגישה בין התובע לנתבע - הבטיח התובע כי ימכור את הרכבים וימסור לנתבע 2,000$ נוספים בגין כל רכב. באשר לו עמלתו תגולם ביתרת התמורה שישיג ממכירות הרכבים. בתנאים אלו, הסכים הנתבע לביצוע העסקה. לאחר כחודשיים - יצר הנתבע קשר עם התובע ושאל מה בעניין התמורה המגיעה לו עבור הרכבים. התובע הרגיע את הנתבע ואמר שהוא זקוק לחודש נוסף, נוכח המשבר שפקד את אירופה. אלא שהתובע המשיך וביקש אורכות חוזרות. משנקפו החודשים החלו חברי הנתבע לדרוש לקבל את כספם חזרה. הנתבע הפעיל לחץ על התובע והוא הסכים לבסוף להעביר לנתבע מקדמה ע"ס 38,000$ (פחות ממחירו של רכב אחד), תוך הבטחה שהיתרה תועבר בקרוב. נטען כי על מנת לא להתבזות מול חבריהם, נאלצו הנתבע ורעייתו לקחת הלוואה פרטית ולהשיב מכיסם את עלות הרכישה של הרכבים, בעוד הם נותרו להתמודד לבדם מול התובע. לאחר פרק זמן מסוים, שינה התובע גישתו וקרא לנתבע לבוא ולאסוף את הרכבים. הנתבע שנדהם משינוי הגישה, אמר לתובע שאין לו מה לעשות עם הרכבים באירופה והוא מוכן לוותר על תוספת ה-2,000$ שהובטחה ובלבד שיקבל את כספו. התובע ביקש לקבל שהות של חודש נוסף, אך ללא הועיל. לאחר חלוף החודש האמור וכשבסך-הכול חלפה שנה מאז התקשרו הצדדים, ביקש הנתבע להיפגש עם התובע והצליח - רק לאחר התחמקויות מצדו של האחרון.

בפגישה מסר התובע לראשונה כי הוא לא מצליח למכור את הרכבים וכי הוא מסרב למסור לנתבע את הרכבים חזרה, לפני שזה ישיב את המקדמה ע"ס 38,000$ שהעביר לידיו התובע. בנסיבות אלו, אולצו הנתבע ורעייתו לחתום על זיכרון הדברים. התובע אילץ את הנתבע להסכים כי בתמורה להשבת הרכבים, ישלם התובע 59,394$. במועד החתימה לא ידע הנתבע כי לרכבים נגרמו נזקים וכי ערכם ירד, כתוצאה מהעברתם ממדינה אחת לאחרת. יתר על כן, למרות שהתובע חתם על מסמך שניסח בעצמו, הוא חזר בו, לאחר החתימה וסרב להעביר לידי הנתבע את אחד הרכבים. רכב אותו החזיק בידיו כערובה. את שני הרכבים הנותרים נאלצו הנתבע ורעייתו להוביל חזרה לארה"ב. מצבו של אחד מהרכבים הצריך טיפול במוסך לפני הובלתו. גם בארה"ב נאלצו בני הזוג להשקיע סכומים נוספים בשני הרכבים לצורך מכירתם. הנ"ל - כולל עבודות צביעה, ניקוי שטיחים עמוק, שכפול מפתח נוסף לכל רכב, החלפת צמיגי השלג בצמיגים הולמים יותר את מזג האוויר בפלורידה ועוד. כשהושלמה מלאכת הטיפול ברכבים, התברר לנתבע כי לא ניתן למכור את הרכבים ביותר מ-25,000$ כ"א, מה שהעמיד את ההפסד בגינם על כ-50,000$.