ת"א 46419-12-14 כ.ח. שמח - עבודות עפר והובלות בע"מ ואח' נ' מנרב אחזקות בע"מ ואח'

1.המבקשת עותרת לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות בסך 75,000 ₪. המשיבה הגישה תביעה בסך 750,000 ₪ בגין עבודות עפר שונות שביצעה בנכס בבעלות המבקשת בשנים 2007-2008. בכתב התביעה נטען כי שוכרת של הנכס, הנתבעת 2 שלא התגוננה, נותרה חייבת סך של מעל 800,000 ₪ בגין עבודות שביצעה המשיבה והמבקשת חבה מכח עשיית עושר שכן נהנית מהשבחת הנכס. עוד נטען כי המבקשת אישרה כי מוכנה לשאת בעלות העבודות או חלקן.

המבקשת טענה בהגנתה כי בגין התנהלות המשיבה נמנעה השכרת הנכס עד לשנת 2014. נטען כי השוכרת החדשה לא עשתה שימוש בעבודות המשיבה ונאלצה לפרק את העבודות ולבצען בשנית. לפיכך הודגש כי אין יסוד לטענת ההתעשרות, לא בוצעה כל פעולה של התעשרות שלא כדין ובפועל לא צמחה למבקשת כל טובת הנאה. בנוסף הוכחשו הטענות להסכמה לתשלום והוגשה תביעה שכנגד בסך 5,500,000 ₪ בגין פעולות המשיבה אשר מנעו לטענת המבקשת את השכרת הנכס במשך שנים.

2.בבקשה נטען כי לאור היות המשיבה חברה יש לחייבה בהפקדת ערובה להוצאות. הודגש כי המשיבה בקשיים כלכליים ונטען כי גם עילת תביעתה חלשה.

המשיבה הגיבה לבקשה ללא תצהיר ולא סתרה את הטענה בדבר קשייה הכלכליים. בתגובה התבקש לחייב דווקא את המבקשת בהפקדת ערובה להוצאות ונטען כי סיכויי התביעה שכנגד נמוכים ויש להימנע מחיוב בערובה להוצאות שכן המבקשת גרמה למצבה הכלכלי הרעוע של השיבה והתביעה שכנגד נולדה כדי לאלץ את המשיבה לסגת מדרישתה המוצדקת.

3.בבר"ע 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר, 13.7.08 קבע כב' השופט א' גרוניס כי הכלל הנגזר מהוראות סעיף 353א לחוק החברות הוא כי חברה התובעת מחוייבת להפקיד, לפי בקשת הנתבע, ערובה להוצאות. חזקה זו ניתנת לסתירה אם הוכיחה התובעת כי באפשרותה לשלם הוצאות ההליך או אם נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה. בשיקול השני יובאו בחשבון סיכויי התביעה, האם הבקשה לחיוב בערובה נועדה למנוע תביעה אמיתית של החברה וכן תרומת הנתבע למצבה הכספי של החברה.

ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, 11.2.09 חידד כב' השופט ח' מלצר, את היחס בין סעיף 353א לחוק החברות לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי תוך מתן דגש לזכות הגישה לערכאות ביישום ובקביעת שיעור הערובה בנסיבות כל עניין ועניין.

מהוראות חוק החברות ופרשנותו עולה כי אין חולק כי ההוראות המהותיות ביחס לחיוב החברה בערובה להוצאות מחייבות ככלל הטלת ערובה, אלא אם עמדה החברה בנטל להוכיח כי נסיבות העניין או יכולתה הכלכלית מצדיקות להמנע מהטלת ערובה כאמור. בבחינת החריגים, נעזרים בכלי הדיוני של הטלת החיוב בהוצאות, תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, ופרשנותה. סיכויי ההליך ישפיעו רק במקרי הקיצון, קרי אם סיכויי התביעה טובים מאוד או גרועים מאוד.

עם זאת, עיון בפסיקת בית המשפט העליון מלמד כי גם בתביעות בסכום משמעותי, סכום הערובה נקבע באופן מתון נוכח מעמדה של זכות הגישה לערכאות.

4.לא מצאתי כי המשיבה הוכיחה כי מצבה הכלכלי מצדיק להמנע מחיוב בערובה. המשיבה לא סתרה הטענה כי מצבה הכלכלי אינו איתן, למרות ששילמה סכום משמעותי כאגרת משפט. הטענה כי המבקשת גרמה למצבה הכלכלי של המשיבה לא פורטה כנדרש ועולה דווקא כי ככל ולא שולם שכרה בגין העבודות בנכס מושא התביעה, היה זה בגין מחדל השוכרת, הנתבעת 2, ולא המבקשת גרמה למשיבה לנזק.