ת"א 46277-10-11 בניג'י נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

ענייננו בתובענה מכוח פוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים.

על פי כתב התביעה, ביום 16.11.06 היה התובע מעורב בתגרה בין תלמידים שבמהלכה נגרמו לו חבלות גוף. עוד נטען בכתב התביעה כי כ-5 ימים לאחר התגרה איבד התובע את הראיה בעינו השמאלית והובהל לטיפול רפואי.

בתיק זה מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה, פרופסור מרטין רביי, תוך שמירה על חוות הדעת מטעם הצדדים.

כעת מונחת לפניי בקשת התובע לפסילת חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. על פי הבקשה, הנתבעת העבירה לידי המומחה מסמכים פסולים להמצאה, לרבות מכתב פנייה שהופנה למומחה ובו ציינה הנתבעת קביעות עובדתיות שגויות. לטענת התובע, למקרא חוות דעתו של המומחה הסתבר כי הלה הסתמך הסתמכות מלאה ומוחלטת על האינפורמציה השגויה שנמסרה לו, ועל כן יש להורות על פסילת חוות הדעת. כראיה להשפעה הפסולה על המומחה הפנה התובע לשורת קביעותיו של המומחה בחוות הדעת. כך, בפרק הדיון והמסקנות קובע המומחה כי הדימום בראשו של התובע נתגלה כ-10 ימים לאחר התגרה, בעוד שבפרק "בדיקת התובע" כותב המומחה כי התובע פונה לביה"ח זיו 5 ימים לאחר התגרה. עוד, הפנה התובע לשגיאות לכאוריות בתאריכים שצוינו לאורך חוות הדעת. כך, בפרק הדיון והמסקנות התייחס המומחה לתאריכים שאינם מתועדים בתיעוד הרפואי: 16.11.05 כמועד התגרה, בעוד שעל פי כתב התביעה מועד התגרה הוא 16.11.06. כך, לעניין מועד הפנייה לביה"ח צפת, על פי חוות הדעת 28.11.05 בעוד שעל פי גיליון האשפוז התאריך הוא 21.11.06.

המשיבה התנגדה לבקשה בטענה כי זו באה לעולם אך ורק בשל כך שהמומחה קבע כי אין קשר בין החבלה בגולגולת כתוצאה מן הקטטה לבין דימום הקוורנומה בראשו של התובע. לטענת המשיבה מקרה זה אינו נמנה על רשימת החריגים שבהם תיפסל חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, וחזקה על המומחה שינהג באופן מקצועי ויעשה מלאכתו נאמנה. עוד נטען כי המסמך הפסול אליבא התובע, הוא מכתב של ראש הישיבה מיום 3.11.09 שממנו משתמע כי הפגיעה בעינו של התובע אובחנה כעשרה ימים לאחר התגרה בישיבה. לטענת הנתבעת מדובר במסמך שהתובע בעצמו המציא למומחה מטעמו ועל כן אין כל מניעה כי יוצג אף למומחה מטעם בית המשפט. כמו כן נטען כי התובע אף הוא העביר למומחה מכתב פנייה שבו מופיעות אמירות עובדתיות, ועל כן דין בקשתו להידחות.

בתגובה טען התובע כי תוכן מכתב הפניה מטעם הנתבעת למומחה לא היה בידיעתו, ועל כן אין לייחס לעיתוי הגשת הבקשה מטעמו חוסר תום לב. התובע חזר על טעמי בקשתו והדגיש כי הפגם השורשי בחוות הדעת נובע מהתבססות על מידע מטעה, ללא אשם במומחה עצמו.

דיון והכרעה

הלכה פסוקה היא כי לא על נקלה יורה בית המשפט על פסילת מומחה רפואי (ראו לעניין זה בספרו של המלומד א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית- תשס"ג- 2003) בעמ' 222, ראו גם ברע"א 1138/12 איי.די. איי חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (9.4.12)). עוד קבעה הפסיקה כי לא כל פגם בחוות דעתו של מומחה מחייב לפסול אותה, ואף אם נמצא פגם היורד לשורש חוות הדעת יש לבחון האם ניתן לרפאו באמצעים מתונים יותר דוגמת מענה לשאלות הבהרה, מחיקת חלקים מחוות הדעת וכיוצא בזה (שם).

ומן הכלל אל הפרט, בענייננו שאלת הקשר הסיבתי שבין דימום הקוורנומה לבין מאורע התגרה היא לב ליבה של המחלוקת, ועל כן יש משקל מכריע למתווה הזמנים ובחינת השתלשלות האירוע כפי שהובאו בחוות דעתו של המומחה. על כן, יובהר כי התייחסותו של המומחה לשאלת הקשר הסיבתי נעשתה כל כולה במסגרת המנדט שניתן לו בכתב המינוי.

ואולם, למקרא חוות דעתו של המומחה אכן עולים מספר סימני שאלה העשויים להעיב על מסקנותיו ומחייבים את התייחסותו להם;

לאורך חוות הדעת, ב-3 הזדמנויות נפרדות, קובע המומחה כי מועד הפנייה לביה"ח זיו חל בתאריכים שונים אשר לכאורה אינם מתיישבים זה עם זה, או עם התיעוד הרפואי שעמד לפניו. כך בפרק "מסמכים רלוונטיים שהוצגו ע"י ב"כ הצדדים" נרשם "גיליון חדר מיון מיום 21.6.06" (הדגשה לא במקור- ל' ב"ש) בעוד שהתאריך המופיע על הגיליון הוא 21.11.06. כך בפרק "בדיקת התובע" ואף בפרק ה"דיון ומסקנות" צוין שמועד התגרה הוא 16.11.05, בעוד שעל פי טענת התובע אירוע התגרה הוא ב- 16.11.06.

בנוסף, לאורך חוות הדעת מתייחס המומחה להפרש הזמנים בין מועד התגרה לבין מועד האשפוז וקובע הפרשי זמנים הסותרים זה את זה לכאורה. כך בפרק הבדיקה הוא מתייחס להפרש בן 5 ימים בלבד (המתיישב עם גרסת התביעה) ואילו בפרק הדיון והמסקנות הוא מתייחס לאותו הפרש פעם אחת כ- 5 ימים (16.11.05-21.11.05, כך במקור- ל' ב"ש) ופעם אחרת כפער בן 10 ימים (המתיישב לכאורה עם גרסת ההגנה, ואף עולה ממכתבו של רב הישיבה אשר נערך כ-3 שנים לאחר אירוע התגרה).

זאת ועוד, חוות הדעת נחתמת בקביעה שלפיה אין להאשים את המוסד בו למד התובע ברשלנות, בעוד ששאלה זו לכאורה אינה רלוונטית לעניינו (ואף לא הונחה לפתחו של המומחה מלכתחילה) היות שמדובר בתובענה לפי פוליסת ביטוח ולא מכוח עוולת הרשלנות.

בשים לב למדיניות הפסיקה, ובטרם אדרש ליתר טענות התביעה או לסעד מרחיק הלכת של פסילת חוות דעת ומינוי מומחה נוסף, אבקש תחילה לקבל את התייחסותו של פרופסור רביי לשורת סימני השאלה שמניתי לעיל. תשובת המומחה תינתן תוך 30 ימים, ולאחריה אשקול האם להורות על חקירתו בטרם הכרעה בבקשה שלפניי.

עם קבלת עמדתו של המומחה, יעתור התובע בבקשה שהתיק יובא לפניי לשם מתן החלטה בתיק.