ת"א 46274-09-13

בפני בקשה להורות למזכירות בית המשפט לחשב את המחצית השנייה של האגרה על פי סכום התביעה לאחר שנדחתה על הסף התביעה לחלק מהסעד הכספי לו עתר התובע , זאת מחמת מעשה

בית דין.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה אני קובעת כי דינה להידחות.

יסודה של תקנה 2(א) לתקנות בית המשפט (אגרות) תשס"ז-2007 (להלן-"תקנות אגרות") להבטיח את השתתפותו של בעל הדין בעלויות ההליך ובכך "לאפשר למערכת בתי המשפט לתת שירות לכל בעלי הדין ובד בבד למנוע הגשתם של הליכי סרק שאין בהם ממש. האגרה משתלמת מראש בעד השירות המבוקש, ולאחר ששולמה אין התובע זכאי להשבתה אלא במקרים המפורטים בתקנות" (ע"א 1964/13 מדינת ישראל נ' קרמזה ג'יין ואח'[פורסם בנבו] 20/05/14, להלן-"פרשת קרמזה", בפסקה 6 ; ע"א 6802/09 קמינצקי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה להבים [פורסם בנבו] 26/01/11).

בסעיף 6 (ב) לתקנות אגרות, נקבעו המקרים בהן תוחזר האגרה ובכך, ליצור תמריץ לצדדים ליישב את הסכסוך בהסכמה ביניהם בשלב מוקדם של ההליך , מה שיביא לצמצום ההתדיינות והצורך בהכרעה שיפוטית מנומקת וכפועל יוצא, יביא לחיסכון בזמן שיפוטי יקר (ראו פרשת קרמזה והפניה שם לרע"א9493/04 קפון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] 16/06/05).

זו לשונו של סעיף 6(ב) לתקנות אגרות:

" הסתיים הליך לפני שהסתיימה ישיבת קדם המשפט השלישית, ונתקיים אחד מאלה, ינוכה מהאגרה ששולמה, כערכה במועד התשלום, סכום כנקוב בפרט 34 או 35 בתוספת, לפי העניין, כערכו במועד התשלום ויתרת האגרה ששולמה תוחזר, בתוספת הפרשי הצמדה על היתרה כאמור בתקנה 17:  

(1) ההליך בוטל או נמחק בידי מגישו;

(2) ההליך הסתיים בפשרה;

(3) הסכסוך הנדון הועבר להכרעה בבוררות;

(4) הסכסוך הנדון הועבר להליך של גישור ונסתיים בהסדר גישור."

בעניינינו, לא עסקינן במקרה הנכנס לגדרו של סעיף 6(ב)(1) לתקנות אגרות משלא ביטל התובע או מחק חלק מעילות התביעה והסעד הכספי בגינן , כי אם ניתנה החלטה בבקשתם של הנתבעים לפיה הוריתי על דחייה על הסף של חלק מהתביעה מחמת מעשה בית דין ונידחה ערעור על אותה החלטה.

נוכח זאת, אין להורות על חישוב האגרה בהתאם לתביעה לסעד הכספי בכתב התביעה לאחר דחיית חלק ממנה, בעת שהתביעה ממשיכה להתברר בהתייחס ליתר עילות התביעה והסעד שהתבקש בה ומבלי שהתובע מחק כאמור את תביעתו .

יפים לעניין זה דבריו של כב' הנשיא א' גרוניס בפרשת קרמזה : "סבורני כי קיים קושי בפרשנותו של בית המשפט המחוזי לפיה מחיקת סעד מחוסר סמכות עניינית, בניגוד לעמדת התובע, נכללת בגדרי התקנה, שכן במצב זה נדרש בית המשפט להכריע, היינו לא נחסך זמן שיפוטי. למעלה מכך, פרשנות זו תאפשר לתובעים להגיש הליכי סרק בחוסר תשומת לב, ולעתים אף במכוון, במטרה להכביד ולהשפיע על החלטותיו של בעל הדין שכנגד. כך לדוגמה, לפי פרשנות זו בעל דין שתביעתו נדחית על הסף בשל העדר עילה או בשל אי הפקדת ערובה להוצאות, יקבל החזר כספי של האגרה. מצב זה יוביל לאיון חלק מתכליות תשלום האגרות (ראו לדוגמה עניין קמניצקי, פיסקה 7). אם כן, אין בידי לקבל את פרשנותו של בית המשפט המחוזי כי ניתן להשיב את האגרה מכוח תקנה 6(ב) מקום בו ההליך נמחק או בוטל שלא ביוזמת מגיש ההליך, ובפרט מקום בו לא הסתיים הטיפול בהליך.."(פיסקה 7).

לאור האמור משדחיתי את הבקשה, ישלם התובע את המחצית השנייה של האגרה בהתאם לסכום התביעה בכתב התביעה , שהועמד לצרכי אגרה בסך של 738,859 ₪.

עותק יישלח לצדדים.