ת"א 4624-12-15 קרבצוב נ' סלומון ואח'

1. התובע הגיש תביעה לפיצוי כספי, שהועמדה לצרכי אגרה בלבד על סך של 300,000 ₪, בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו בשל עדות שקר שכביכול העיד הנתבע, הן בתצהירו והן בעדותו, במסגרת הליך משפטי קודם אשר התנהל בין התובע לבין חברה בשם "מלח הארץ בע"מ" (להלן: "החברה"), ואשר בעטיה, כך נטען, נדחתה תביעתו כנגד החברה [ת.א. (מחוזי חיפה) 3516-05-12 יורם קרבצוב נ' מלח הארץ בע"מ (19.3.2014) (להלן: "התביעה במחוזי").

2. הנתבע הגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף.

כפי העולה מן הכותרת, לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה לתשובה, בכתבי הטענות של הצדדים, וכן בתצהירי העדות הראשית מטעם התובע שכבר הוגשו, הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין הבקשה להתקבל ויש לדחות את התביעה כנגד הנתבע על הסף.

3.יוער כי התובע ציין בתביעתו כנתבע נוסף את עו"ד מוניר ח'וטבא, אשר ייצג את התובע בתביעה במחוזי, אך ציין כי הוא "נמצא בהליכי כינוס נכסים ועל כן הוא נתבע פורמאלי בלבד ולא נדרש להגיש כתב הגנה". אכן לא הוגשה הגנה בעניינו, אף לא התבקשה כל בקשה בעניינו, והטענות כנגדו אינן רלבנטיות לדיון כאן.

רקע

4. מפסקי הדין והמסמכים שצורפו עולות העובדות שיפורטו להלן. התביעה במחוזי עסקה בשתי חלקות ששימשו לחקלאות בשטחי מועצה אזורית חוף הכרמל, שיכונו להלן "המקרקעין". המקרקעין היו בבעלות משותפת של מר שמואל קרבצוב ז"ל (להלן: "שמואל") ואחיו מר מיכאל קרבצוב ז"ל (להלן: "מיכאל"), שהוא אביו של התובע. מיכאל הוריש את זכויותיו במקרקעין לשני בניו: יורם - הוא התובע - ודוד. בהתאם, נרשמו המקרקעין במחציתם על שם שמואל, ובמחציתם על שם התובע ואחיו דוד (רבע לכל אחד).

שמואל עבד אצל החברה וביום 22.5.1986 נחתם הסכם בין שמואל, דוד והתובע לבין החברה ולפיו מכרו השלושה את המקרקעין לחברה (להלן: "הסכם המכר" או "ההסכם"). ההסכם נחזה להיות חתום על ידי השלושה, כשבתחתית כל דף מופיעים ראשי תיבות של המוכרים וחתימות מלאות בעמוד האחרון. עסקת המכר דווחה למנהל מיסוי מקרקעין והמס שולם. החל משנת 1986 השכירה החברה את המקרקעין לקיבוץ ניר עציון וגבתה מהקיבוץ דמי שכירות, ללא כל טענה או מחאה מצד התובע. למרות ההסכם ותשלום המס בגינו, העסקה לא הסתיימה ברישום הבעלות במקרקעין על שם החברה ורק בשנת 2012 נרשמה לטובת החברה הערת אזהרה.

5. התובע הגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה את "התביעה במחוזי" כהגדרתה דלעיל, בה טען כי בעקבות מספר עסקאות שביצע בשנת 2009 נודע לו אודות הסכם המכר. התובע טען בתביעה במחוזי כי לא חתם על הסכם המכר, כי חתימתו זויפה וכי לא קיבל תמורה עבור חלקו במקרקעין.

יצוין כי יורשו של שמואל הצהיר בתביעה במחוזי כי אין לו כל תביעה או טענה כלפי החברה וגם דוד (אחיו של התובע שבהמשך הלך לעולמו) הצהיר כי למיטב ידיעתו הזכויות במקרקעין נמכרו לחברה ואין לו כל זכויות במקרקעין או כל טענה כלפי החברה.

מכאן, שהתובע היה היחיד מבין שלושת המוכרים אשר כפר בחתימתו על ההסכם.

6.החברה טענה בתביעה במחוזי כי ההסכם נערך ונחתם עם כל השותפים לרבות התובע, אשר אף חתם על אישורי קבלת התמורה ששולמה על פי ההסכם ועל דיווחים לרשויות המס.