ת"א 4620-10-18 עזרא נ' בובליל

לפני תביעת התובע כנגד הנתבע לתשלום סך של 1,529,072 ₪ כדמי תיווך.

טענות התובע:

התובע הינו מתווך במקרקעין משנת 1998 ובעל משרד תיווך נכסים בבת-ים.

הנתבע עוסק בייזום פרויקטים בנדל"ן, בניה והשקעות.

ביום 8.11.11 חתם הנתבע על הסכם שירותי תיווך, כאשר על הסכם זה העיר את הערותיו בכתב. ביום 9.11.11 חתם הנתבע על ההסכם המתוקן והמוקלד, כאשר הנתבע התחייב לשלם לתובע דמי תיווך בגין רכישת מגרש ומכירת דירות שייבנו על מגרש בשד' העצמאות 32 בת-ים, הידוע כגוש 7136 חלקה 218.

הנתבע התחייב בהתחייבות בלתי חוזרת כלפי התובע לשלם לו עבור עסקת רכישת המגרש דמי תיווך בשיעור של 2% בתוספת מע"מ משווי העסקה, כפי שתדווח למשרדי מיסוי המקרקעין, לפי המנגנון: שווי דירות התמורה בתוספת כספים באם ישולמו בנוסף לשווי דירות התמורה. בנוסף, התחייב הנתבע ליתן לתובע בלעדיות לשיווק עתידי של הדירות שייבנו על המגרש, ובגינן התחייב הנתבע גם לשלם דמי שיווק בשיעור של 2% בתוספת מע"מ ממחיר כל דירה שתימכר. בהתחייבות נקבע, כי התשלום יבוצע במזומן במעמד חתימת חוזה המכר.

על בסיס התחייבותו הבלתי חוזרת של הנתבע כלפי התובע פעל הנתבע לגיבוש העסקה בין בעלי הקרקע לבין הנתבע. התובע הקדיש זמן רב לגיבוש העסקה, לרבות מפגשים אינספור ושיחות רבות. התובע היה גורם שבלעדיו לא היתה נחתמת העסקה.

בשנת 2012 נחתמה העסקה נשוא כתבי ההתחייבות בין בעלי הקרקע לבין הנתבע, על פיה שווי דירות התמורה הינו 30,500,000 ₪ וזאת על פי התחשיב המפורט בסעיף 8 לכתב התביעה והמבוסס על פרסום הנתבע בעיתונות.

לפיכך, התובע זכאי לדמי תיווך בשיעור של 2% + מע"מ בסך של 742,950 ₪ בגין רכישת המגרש.