ת"א 46192-02-16 אליהו ואח' נ' מדינת ישראל ואח', ת"א 37128-11-16 בית ברח' יפת 186 יפו בע"מ נ' זלמן ואח'

לפניי בקשה להורות על צירוף תובע, הגשה של תביעה שכנגד והארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית. לאחר בחינה של עמדות הצדדים, ובהמשך להחלטתי מיום 27.6.2017 (בעקבותיה הוגשו הבקשות), אני מורה כדלקמן:

המבקשים הם דיירים מוגנים בנכס. הם פינו אותו – במובן הפיזי – על מנת לאפשר את שיווקו, מתוך כוונה שבמועד מאוחר יותר הם יזכו לדמי הפינוי. משיבה 1, שאמורה לשאת בתשלום דמי הפינוי (היא אינה כופרת בכך, אלא שלשיטתה יש להעמיד את דמי הפינוי בשיעור של 1 ₪), מכרה את זכויותיה בנכס למשיבה 2. במסגרת הסכם הרכישה עולה שמשיבה 2 ידעה על קיומם של המבקשים (הדיירים המוגנים) ועל כך שהם זכאים לתשלום דמי פינוי, אלא שבמערכת היחסים החוזית שבין המשיבות – בינן לבין עצמן – משיבה 1 היא שנדרשת לשלם את דמי הפינוי למבקשים.

בהחלטתי הנזכרת לעיל ציינתי כי למבקשים יש לכאורה זיקה לנכס, שמקורה בזכות לדיירות מוגנת, ללא זכות להחזיק בנכס. זכותם היא לקבל דמי פינוי, היינו – לסעד כספי: כנגד משיבה 1 – מכוח המערכת ההסכמית ופסקי הדין, כמו גם מכוח ההכרה שלה בחובה לשלם למבקשים דמי פינוי (כעולה מעצם הגשת התביעה לפינוי), כמו גם מעצם ההתחייבות אל מול משיבה 2 בהסכם המכר; כנגד משיבה 2 – מעצם היותם של המבקשים דיירים מוגנים בנכס שמשיבה 2 היא הבעלים שלו (מהתשובה שהוגשה על ידי משיבה 2 (ר' סעיף 9 לתשובה), עולה שמשיבה 2 מודעת אף היא לזכותם של המבקשים לקבל דמי פינוי. נטען עם זאת כי סכום התמורה ששילמה משיבה 2 למשיבה 1 כלל בתוכו תשלום לדיירים המוגנים, בהתאם להערכות ולחישובים שונים).

דמי הפינוי שהמבקשים טוענים לו מסתכם בשיעור של 4,570,000 ₪ (הסכום נסמך על חוות דעת של מומחה שמונה על ידי בית המשפט).

המבקשים, כך עולה מעצם הבקשות שהוגשו, חפצים לקדם את ענייניהם במסגרת תביעה כספית (ולא במסגרת התביעה הנוכחית שהוגשה על ידם, תביעה למתן צו מניעה קבוע (המתייחס לבנייה במקום)) (אם כי לא הוגשה בקשה למחיקת התביעה כאמור).

סכום התביעה עולה על שיעור סמכותו העניינית של בית משפט השלום. הדרך לנהל תביעה כאמור בבית משפט השלום היא באמצעות הגשתה על דרך של תביעה שכנגד. על מנת לנהלה כנגד משיבה 2 – שאינה תובעת בהליכים המשפטיים – מבוקש לצרפה כתובעת בתביעת הפינוי. מכאן הבקשות.

משהגיעו המבקשים למסקנה שאת זיקתם לנכס יש לתרגם לתביעה כספית, דרך המלך היא הגשתה של תביעה כאמור. צירוף משיבה 2 כתובעת בתביעת פינוי (כשהגורם שמבוקש לפנותו – המבקשים – אינו מחזיק בנכס), על מנת שניתן יהיה לנהל במסגרת אותו הליך את התביעה הכספית, אינו אלא מהלך מלאכותי, שאיני רואה להתירו.

אני סבור שאין מנוס אלא מפניה אל דרך המלך, והיא – הגשה של תביעה כספית עצמאית לפני הערכאה הנכונה.

על כן, הבקשות לצירוף תובע והגשת תביעה שכנגד – במתכונתן הנוכחית ובהליכים הנוכחיים – נדחות.

מוצע בזאת, מבלי לקבוע מסמרות, כי בהנחה שהמבקשים יבחרו להגיש תביעה כספית לפני בית המשפט המחוזי, הם יעתרו בבקשה למחיקת תביעתם הנוכחית, ובמקביל תימחק גם תביעת הפינוי, בכפוף לכך שהסכום שהופקד זה מכבר בתיק יועבר אל התיק שייפתח. מוצע בזאת שייעשה כן ללא צו להוצאות.

בהינתן האמור, בשים לב לאפשרות לפיה התביעה הכספית תוגש לפני הערכאה המתאימה, בשלב זה הצדדים פטורים מהגשת תצהירי עדות ראשית. אם יודיעו המבקשים שהם עומדים על ההליכים הנוכחיים – אשוב ואתן הנחיות בדבר הגשת תצהירים, במועדים קרובים.

אשר למועד הדיון: משיקולים הקשורים ביומן בית המשפט, לא ניתן יהיה לקיים את הדיון במועד שנקבע (28.9.2017), על כן אני מורה על ביטולו. לכשייוודע מהי עמדת הצדדים באשר להליכים התלויים ועומדים, במידת הצורך ייקבע מועד דיון (ככל הניתן מועד קרוב).

הצדדים יודיעו עמדתם עד ליום 1.9.2017.

המזכירות תבטל אפוא את הדיון הקבוע ביום 28.9.2017.

תז"פ – 6.9.2017.